שמעון אדרי (1952–2005): צייר של נשמה שקטה
כאוצרת המלווה את יצירתו של שמעון אדרי ז”ל, אני חשה שוב ושוב את התחושה שהוא לא “צייר את העולם” – אלא אפשר לו לדבר דרכו. ציוריו של שמעון היו שער פתוח לעולם פנימי עשיר, רגיש, מהורהר, ולעיתים גם כואב. הוא לא ביקש לזעזע, אלא לרפא. כל קו, כל כתם צבע, נשאו עדות לשיחה אינטימית בין הצייר לבין הבד – ולפעמים, בין אדם לנפשו.
שמעון נולד בפריז, אך חייו האמנותיים קיבלו תפנית עמוקה עם עלייתו לישראל. המעבר הפיזי הפך עבורו למסע רוחני: התקרבות לשורשים יהודיים, לנוף תנ”כי נפשי, ולדמיון שאין לו קץ. אמנם למד באקדמיה הגבוהה לאמנות Beaux-Arts בפריז, אך דווקא במרחב הישראלי, תחת שמי הלילה המקומיים, גיבש את שפתו הייחודית – שפה שבה ילדות נשכחת, ליצנים עצובים, אימהות נצחיות וזקנים אילמים נפגשים זה עם זה בתוך שדות של אור וחושך.
הוא קרא לזה “ריאליזם רוחני”. סגנון שמשלב סוריאליזם, סמליות תנ”כית ודמויות קיומיות שמביטות עליך – ולא בהכרח כדי להיראות. ההשפעה של שאגאל, ושל איקונוגרפיה יהודית עתיקה, ניכרת – אך שמעון לא חיקה. הוא סינן הכול דרך רגשו,
והוציא תמהיל שכולו אותנטיות שקטה, לעיתים שבורה, ולעיתים מלאת חסד.
בעבודותיו חזרו דמויות כמו הליצן – דמות חמקמקה של שמחה עצובה; האם – סמל הבית והחמלה; וילדים מביטים באלם. ציוריו דיברו על נתק ועל געגוע, על זרות ועל חיפוש שורש, על בדידות כקיום ולא כטרוניה. כאמן ללא ילדים, כמה ציוריו לביטוי של קרבה, של המשכיות, של תקווה שקטה.
שמעון עבד בעיקר בצבעי שמן לעיתים על קנבס, ולעיתים על עץ. הוא אהב את השכבה השנייה והשלישית, את הסוד שמתחת לצבע. בסדרה GENESIS פיתח טכניקה ייחודית של צבעים פוספוריים זוהרים בחושך שהפכו את המדיום לחוויה מטאפיזית. כמו בריאה מתמדת אור שמתקיים גם כשהכול נדמה ככבוי.
הציור לא היה עבורו קריירה, אלא צורך דרך לבטא את אשר סירב לצאת במילים. תהליך היצירה שלו היה איטי, רווי הקשבה.
לא מתוך שכלול טכני, אלא מתוך מסע פנימי.
לרוב החל בזיכרון, בדמיון או בהרגשה עמומה ורק לאחר מכן ניתן לה צבע.
שמעון לא חיפש את הבמה, ולא עסק בקידום עצמי. הוא פעל בצניעות, ומיעט לשתף פעולה עם מוסדות ואמנים אחרים. דווקא כעת, לאחר לכתו, נפתחות הדלתות לשיח חדש על יצירתו ואני גאה לקחת בו חלק.
ציוריו מוצגים באתר הרשמי, הופיעו בתערוכות בארץ ובעולם, ונמכרו גם במכירות פומביות.
כשאני מביטה בציוריו, אני שומעת קול חרישי שאומר: “הייתי כאן. לא בקול רם. אבל באמת.”
וזהו בעיניי כוחו של אמן אמת להשאיר נוכחות עמוקה, גם אחרי שהשקט חוזר.
—
נכתב על ידי חגית אלה ארגמן, אוצרת ומלווה את יצירתו של שמעון אדרי ז”ל
Simon Edery (1952-2005)
The late Simon Edery passed away in 2005, leaving behind a large and unique collection of paintings and artworks.
Simon was born in Morocco and studied at the Beaux Arts Academy (1) in Paris. During his life, Shimon exhibited in exhibitions in Israel and abroad and won various awards for his works. Painting was his whole life, so he gave up family life and children. His works focused on biblical stories, emphasizing traditional Jewish elements. These motifs were painted over the years in oil paintings on canvas. It can also be seen that he incorporated a variety of unique techniques in his paintings.
Background on his life
Simon Edery was born in Morocco on April 7, 1952. He immigrated to France with his parents in 1954. Simon immigrated to Israel from France in 1985, at the age of 33. He studied art at the “Bousard Paris High School of Art”.
Simon Edery died of cardiac arrest on March 14, 2005
עברית – “ליצן החצר”
שמן על קנבס 60*70 ס”מ (1982-2005)
הוא עומד יחף, מאוזן בריחוף כמעט בלתי אפשרי, ומלהטט בשש כדורים צבעוניים – כאילו שומר על עולמות שלמים באוויר. הוא ליצן, כן – אבל לא מצחיק. הוא שומר הסוד, הקשוב, המביט מהצד. סימון אדרי צייר שוב דמות ליצן, אבל הפעם העניק לו תפקיד עמוק יותר: זהו “ליצן החצר” – האיש שכולם רואים, אך איש לא באמת מבחין במה שהוא מרגיש.
ברקע, דמויות מהורהרות מביטות – חלקן עצומות עיניים, אחרות לוחשות זו לזו. ובתוך כל זה, הוא ממשיך ללהטט – לא בשביל תשואות, אלא כדי לא לאבד את האיזון הפנימי.
Français – “Le bouffon du roi”
Huile sur toile– 70*60cm (1985-2005)
Il est debout, pieds nus, en équilibre fragile, jonglant avec six boules colorées comme s’il tenait le monde en suspension. C’est un clown, oui – mais pas un comique. Il est le témoin silencieux, le gardien de l’intime.
Simon Edery revisite ici l’image du clown, et lui confère une fonction presque sacrée : celle du bouffon du roi, celui qui amuse en surface, mais cache des vérités profondes sous les plis de son costume.
Autour de lui, des visages songeurs, des murmures… Et lui, continue de jongler – pour maintenir l’équilibre, pour ne pas tomber dans le vide.
English – “The Court Jester”
cm 60*70 (1985-2005)
He stands barefoot, balancing as if defying gravity, juggling six vibrant balls — keeping entire worlds afloat. He is a clown, yes — but not for laughs. He’s the observer, the silent heart of the scene.
Simon Edery once again paints a clown, but this time as the court jester — the one who entertains on the outside, while carrying the deepest truths within.
Around him, thoughtful figures whisper, dream, or close their eyes. And he keeps juggling — not for applause, but to preserve his inner balance.
