מיה דונסקי ריקוד הנשמה, ציור הגעגוע
בעולמה של מיה דונסקי, הגבולות בין תנועה, צבע, צליל וחלל מיטשטשים עד שחדלים מלהתקיים כישויות נפרדות. יצירתה ריקוד, ציור והגות פורצת את מסגרות ההגדרה הפורמלית ומשיבה את האמנות אל מקורותיה הראשוניים: געגוע, התמסרות, ונוכחות טהורה. זוהי שפה שנובעת מתוך האין, מתוך החיפוש, ומתוך נכונות אמיצה להתהלך באזורים שוממים של הנפש והזמן.
כפורצת דרך בתחום ריקוד הבוטו בישראל, דונסקי אינה רק מביאה את תנועת הגוף, אלא מנכיחה את הקיום. גופה נע כשליח של הנשמה, כעדות לקיום פנימי המתבונן בכאב, בגעגוע ובשבר לא כמושאים שיש להסתירם, אלא כמקורות השראה. הריקוד שלה אינו מספר סיפור אלא שוהה במצב.
הוא אינו מבקש מענה, אלא מזמין נוכחות.
דונסקי פועלת באסתטיקה מינימליסטית שמסירה כל הסחת דעת. חללים ריקים, אובייקטים בודדים כיסא, קיר שקוף, כרית – הופכים למטאפורות לקיום האנושי השברירי. המפגש בין הגוף לאובייקט מבטא את הוואקום הפנימי, את המרווח הלא-פתור שבין אני לבין זולתי, בין חומר לבין רוח, בין נראות לנעדר.
בבסיס עבודתה מצוי ה”לונגינג” כמיהה חסרת גבול אל מה שבלתי ניתן להיאחז בו. זהו געגוע שלא מרפה, דחף שורשי לשוב אל בית שלא בהכרח קיים במרחב פיזי, אלא במרחב רגשי, מיתי. כך, הריקוד הופך להיות מסע חקירה לא רק של הגוף, אלא של תודעה נעה, חסרת אחיזה, המבקשת בית בממד שהוא מעבר.
את הכשרתה המקצועית רכשה דונסקי מתוך חיבור נדיר לשורשי הבוטו, כתלמידתו של אמן העל היפני אונו קזואו דמות איקונית שהטביע את חותמו על המודרניזם האקספרסיבי של המאה ה־20.
אך דונסקי לא הסתפקה בהעברה טכנית של שיטה. היא ספגה את הרוח, הפנימה את מה שמעבר לתנועה את היות הריקוד מראה של הישרדות, של הסכמה להיאסף לתוך העדר הביטחון, לתוך הלא-נודע.
בהתאם לכך, עבודותיה נעות במתח שבין יופי לאובדן, בין הפגאני הטבעי, החושני, הקמאי לבין האורבני, הקשיח, המסודר. קולה האמנותי אינו מהדהד את המוכר, אלא חוצב נתיבים אל מה שלא סופר עדיין, אל מה שטרם נרקד, אל אזורי הסף שבין חלום לזיכרון.
ולצד הריקוד, מתקיים אצלה עולם ציורי שלם עשיר בצבע, רחב ממדים, מחזורי ומדיטטיבי.
ציוריה של דונסקי, כמו ריקודיה, שואפים להיכנס דרך העין הישר אל תודעת הצופה. החזרות, הצורות השקופות, הדימויים הסמליים כל אלה מהווים מעין מנטרות חזותיות המכוונות את המתבונן פנימה, אל מקומות של חוויה שקטה ושל גילוי.
בין אם היא רוקדת בגופה על במה ריקה, ובין אם היא מותחת קו צבע על קנבס עצום ממדים דונסקי פועלת מתוך הקשבה עמוקה למה שאינו מדובר. היא מנחה תהליכים של יצירה המבקשים להעיר את “האמן הפנימי” שבכל אדם, ומובילה תרגולים שמשלבים גוף, נפש, תודעה ורוח. שיטת ההוראה שפיתחה, BE BUTOH, חורגת מתחום הריקוד ומציעה דרך חיים של התבוננות, ריפוי והתעוררות.
עבודותיה הוצגו והושמעו בארץ וברחבי העולם ניו יורק, טוקיו, פריז, בזל וברלין. הן אינן רק מופעים אמנותיים, אלא הזמנות למסע אישי עמוק. היא משאירה אחריה עקבות של אמת, ומזמינה את המתבונן לשהות, ולו לרגע, במרחב שבו הגוף הוא מקדש, האובייקט הוא רמז, והריק הוא שער
My dance works expresses an essence that is free from concrete story. They are characterized by esthetics, minimalism and with constant touch to a universal spirit, that reconnect hearts & souls of all mankind.
My activity is committed to authenticity that will not correspond with what consider being customary.One of the main mental-emotional resources from which my dance evolves is LONGING, the yearning to return back to that which is HOME.I aspire to lead the awakened and present audience into a rear worlds where they can let go of attachment & recall the true primal nature of being” .
Maya Dunsky is a multidisciplinary artist, Butoh dancer, choreographer and painter.
Born in Israel, she has spent her early childhood in Nigeria. She is educated in Fine Arts, graphic design, creative dance & choreography. Since 1985 she paved her way in the Butoh dance world as a disciple of the master Ohno Kazuo, the founder of Butoh, by whom she studied and worked for 3 years. While in Japan for 6 years, she also studied percussion with the Japanese musician Keiichiro Masuda, and performed with him in Japan and in Israel from 1986 till 1992. Maya is a Butoh dance pioneer in Israel .She choreographs and performs mainly as soloist. Some of her dance works are duets, trios and ensemble works. She designs the soundtracks for her dance works, as well as the minimal stage design and costumes. Creates video dance and video art works.
In her dance works the figure is located in an abstract space with no concrete story. The muteness of spaces underscored the fragile existence and the clear and exposed signature of the body. Maya choose minimalist elements or objects that create different layers in a given space and emphasize the interaction between the physical body and the object- chair, pillow, table or transparent wall. The space between the present body and an inanimate object symbolize for her the gaping void, the yearning to connection / relation and the possibility for Solace / reliance. The unique language of Butoh-the universal soul dance leans, among others, on the basis of traumatic survival and of the consent to be present, in the uncharted expanses of an absence of security.
She is fascinated by the tension that exists in the range between beauty and loss and by the relations in between the pagane and the urbane.
Since 1995 Maya facilitates on going Butoh creative research studies , workshops and master classes in her unique method BE BUTOH. She guides processes of creativity & specializes in transforming from one’s self therapy into awakening to the path of the artist within. As a disciple of Ohno Kazuo, Maya brings forth the authentic spirit of the Butoh.
She bases her dance works on improvisation and stays loyal to this concept. The processes and results are kind of “open form” – a basic structure with its flexible content which leaves space to a surprising emotional and physical occurrence. As a creator she is in a constant willingness to stay in an unsafe area, a place that keeps freshness and revival.Another major part of Maya’s artistic life is painting.Her paintings are mainly large in size and each series maintains a structured logic and characterization, as the diverse series are joined one to another through repetitive motives. Maya is an artist of color and the repeated forms combine mystical and meditative elements, transparent and characterized by inner motion. An abstract atmosphere is formed free of a “story”, even in the presence of familiar objects.She creates and exhibits her artworks in Israel and abroad. Her art works are found in museums and private collections in Israel, New York, Tokyo, Paris, Basel and Berlin.Maya also teaches a unique painting workshop called:”Space-Color – Consciousness”, a method she developed.
מיה דונסקי, אמנית רבתחומית, ציירת, רקדנית בוטו וכוריאוגרפית.
נולדה בישראל ואת ילדותה המוקדמת העבירה בניגריה. היא למדה אמנות פלסטית, עיצוב גרפי, ריקוד יצירתי וכוריאוגרפיה.
משנת 1985 סללה את דרכה בעולם ריקוד הבוטו כתלמידה של המאסטר אונו קזואו מייסד ריקוד הבוטו אצלו למדה ועבדה במשך שלוש שנים.
במהלך שהותה ביפן במשך שש שנים, למדה גם כלי הקשה אצל המוזיקאי היפני קֵיִּיצִ’ירוֹ מָאסוּדָה, והופיעה עמו ביפן ובישראל בין השנים 1986–1992.
מאיה נחשבת לחלוצה של ריקוד הבוטו בישראל.
עולמה כאמנית
ציוריה של מיה הם לרוב בקנה מידה גדול, וכל סדרת ציורים נושאת בתוכה היגיון ומאפיינים מבניים ברורים. הסדרות השונות מתחברות זו לזו דרך מוטיבים חוזרים.
מיה היא אמנית של צבע יצירותיה משלבות צורות חוזרות, אלמנטים מיסטיים ומדיטטיביים, שקיפות ותנועה פנימית.
האטמוספירה שנוצרת בציוריה היא מופשטת וחפה מסיפור, גם כאשר מופיעים בה אובייקטים מוכרים.
התוכן שזור משכבות שקופות רבות זו על גבי זו, ונרקם לגוש הרמוני שמכיל תנועה פנימית ותדרים עדינים.
כה צבעונית, ההשראה המרכזית שלה היא תופעות טבע הן מהבחינה הטכנית של שימוש בצבע, והן בהבנת הקו והכתם כמהויות אינטגרטיביות.
ביצירותיה מתקיים מתח בין המזהה למופשט, ובין מרחבים אינסופיים וטעונים לבין חומר מוגדר.
היא מוקסמת מהמתח שבין יופי לאובדן, ומהיחסים שבין הפגאני (הטבעי, הקדום) לבין האורבני (העירוני, המובנה).
מיה יוצרת ומציגה את עבודותיה בישראל ומחוצה לה.
היא מנחה סדנת ציור ייחודית שפיתחה בשם: “מרחב צבע תודעה”.
יצירותיה נמצאות באוספים פרטיים ובמוזיאונים בישראל, ניו יורק, טוקיו, פריז, בזל וברלין.
