פגשתי את רותי בביתה בהרצליה, העטוף באומנות היפה שלה. לכל ציור על הקיר יש סיפור מעניין ומרגש, של מישהו קרוב שציירה או מישהו שהפך להיות קרוב אליה , דרך מפגש של הליכה בחופי הים של ישראל.
רות מצהירה “אני אוהבת אנשים”. היא פונה בטבעיות אל אנשים שפגשה רק לפני רגע אחד. כמעט תמיד נוצר חיבור נשמתי, ולעיתים תכופות הקשר נמשך ומתמשך לאורך השנים.
רות נולדה בירושלים, בשנת 1950, אימא לשלשה ילדים וסבתא לעשרה נכדים.
מלבד היותה אומנית וציירת, היא מטפלת רוחנית. היא מסייעת לאנשים להתחבר לעוצמות שלהם, באמצעות ציורי מנדלות, נומרולוגיה ומעגל הצבעים האינדיאני, ולהבין מסרים המתקבלים מהתת מודע.
בעברה רות עסקה בחינוך, והייתה מפקחת על החינוך הגופני בספורט במחוז ירושלים.
היא הוציאה את ספרה הראשון (בשיתוף עם שלומית רייפמן) “הריון חטוב” כבר בשנת 1984, ואת הספר “פשוט ללכת”, (בשיתוף עם עדנה בוקשטיין) בשנת 2003. ספרים שהיו פורצי דרך, ונמכרו באלפי עותקים.
את ספרה השני יחד עם עדנה בוקשטיין היא מוציאה ממש בימים אלו בהוצאת צמרת.
הספר נקרא “מעגלי ההליכה האיכותית”. הספר מציג את היבטיה השונים של ההליכה בראייה הוליסטית, ומשולבים בו ציוריה המקוריים.
רות פותחת את הבקרים שלה מוקדם בהליכה בחוף הים, עם מצלמה, בחוף היא פוגשת אנשים בתנועה ניגשת לבקש אישור לצלם, והם הופכים להשראה של הציורים שלה.
הציור וההליכות על שפת הים סייעו לרות להתמודד עם תקופה מאתגרת. יהלי נכדה, נזקק לתרומת מוח עצם, ויותר משנתיים היה מאושפז לסירוגין, בבית חולים שניידר. אנשים שרכשו את הציורים שלה התבקשו על ידה להמיר את סכום הקנייה לתרומה לעמותות העוסקות ברווחת ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. כמו: “זיכרון מנחם” , עמותת “מנדלת הלב” במודיעין, או למאור “איש הלגו”.
בציורים של רות יש עיגולים רבים, מוטו שחוזר על עצמו ברוב ציוריה. אלמנט המגיע אליה מעולם התקשור. העיגולים והכתמים הם כמו כתמי רורשך, ומשם היא חושפת את הדימוי שמתגלה לה.
הדימוי הופך בדרך כלל לדמות ריאליסטית, בתוך הרקע המופשט. יש לה חיבור מיוחד לגוונים של טורקיז , תכלת, סגלגל וכחול.
עוד נישה מעניינת באומנות של רות פגשתי, בסטודיו שלה בקומה העליונה , רותי מראה לי ספר עב כרס , שהפכה ליומן ויזואלי. בתוך הדפים מודבקים זיכרונות, חלומות, תיקשורים ומחשבות. ציורים שהוסיפה, חתכה וקרעה, כמו בקולאז. כך הפכה את הספר לעולם חדש.
רותי ספגה את האהבה לאומנות כבר בבית סבא, סבא היה צייר, ארכיטקט וארכיאולוג, שהצליח לצאת מאוסטריה לפני עליית הנאצים לשלטון. הוא בנה במו ידיו בית בהרי הטרודוס בקפריסין, התיידד עם משפחת אהרונסון, וחלק מציוריו הוצגו בביתם.
אמא של רותי גם ציירה , בביתה תלויים חלק מציורי האקוורל שלה.
בתה הצעירה דפנה, החיה באנגליה, מתופפת ומעצבת גרפית. וכמעט כל נכדיה מגלים כישרון אומנותי בתחומי האמנות והמוסיקה. קירות המרפסת בביתה, מלאים בציורי גרפיטי עליזים שלהם.
הציור היה מפלט עבור רות בזמנים שונים בחייה, היווה ביטוי ותרפיה לנפש שלה.
רות מטפלת ומאפשרת מרחב אדיר של יצירתיות ואפשרויות ביטוי. היכולת של רות לקרוא את עולמם מציוריי המנדלה , ולעזור להם לקבל תשובה עם המון ידע . מוכיח את הרגישות והמקום הבטוח בעולם של אומנות ויצירה , הנפש נמצאת והחופש יצירתי.
רותי חברה בארגון האמנים הרצליה, הציגה את עבודותיה בתערוכות שונות בארץ ובעולם