נורית צוברי, נולדה במושב בית זית, סמוך לירושלים, מושב רב-עדתי המוקף טבע, שקט ושלווה, כמו בועה פסטורלית אל מול העיר הסואנת שממול. ילדותה הייתה עשירה בגירויים – נוף, פריחות, ואווירה משפחתית חמימה.
מזה 45 שנים חיה בבקעת הירדן, מוקפת בנופים מרהיבים של טבע פראי: חילופי עונות קיצוניים, נדידת ציפורים, עדרי כבשים ואורחות גמלים. מרחבים אלו, המזכירים את נופי בראשית, ממלאים את חייה בהשראה מתמדת.
גדלה בבית עם שבעה אחים ואחיות, ובאמצעותם, ובעיקר מאחותה הבכורה שלמדה אמנות בבצלאל ואף בפילדלפיה, ספגה את האהבה לאמנות. מאז ומתמיד עסקה ביצירה – כבר בגיל צעיר הדריכה אחרים באמנות, ובתיכון למדה במגמת מלאכת מחשבת, שכללה אריגה, רקמה אמנותית, גרפיקה ועבודה בעץ. לאחר השירות הצבאי למדה צורפות בבצלאל, ובהמשך השתתפה בחוגים וסדנאות יצירה בעין הוד ובמקומות נוספים.
על אף לימודי הצורפות, חיי המשפחה וגידול הילדים הפנו אותה למסלול יצירתי חדש. בשנת 2009 החלה לחרוז תכשיטים על שולחן המטבח – פעילות זולה וזמינה. דרך למידה עצמאית באינטרנט, בפורומים ובספרים, גילתה עולם מרתק שהצית את דמיונה. מהרגע שיצרה דוגמה או טכניקה, היצירתיות זרמה מאליה – שעות וימים של תכנון וחלומות הפכו לתכשיטים מלאי צבע וייחודיות.
כל תכשיט שיוצרת הוא חד-פעמי. נורית מתחילה ללא תכנון מוקדם, ובתהליך עצמו נולדות הפתעות.
שילובי הצבעים, הטקסטורות והחומרים מרגשים אותה כל פעם מחדש.
נורית אוהבת לחקור, לנסות ולהתנסות, לראות פוטנציאל חבוי ולמצוא דרכים לגלות אותו.
בשנים האחרונות התחברה לשורשים המשפחתיים שלה מתימן.
והחליטה לאתגר את עצמה ליצור תכשיטים בסגנון תימני – לא בצורפות אלא בחריזה.
רכשה ספרים, למדה טכניקות, חקרה, פרמה וחרזה מחדש, והתוצאה היא שילוב מרתק בין מסורת לחדשנות.
האמנות שלה מגוונת – סגנונות שונים, טכניקות רבות וחומרים מגוונים. עבורה, “באמנות הכול מותר”, ולכן כל יצירה היא מסע חדש. לעיתים, כשנורית מסיימת תכשיט, היא מגלה את ההשפעה של צבעים או חוויות שספגה בעבר – מטפחת ראש בוכרית, שבטי אינדיאנים, או זיכרון רחוק.
התכשיטים שלה מבטאים את האני הפנימי שלה, מעניקים לה ביטחון עצמי ושמחה.
עבורה, כמו שאישה דתייה חשה בצורך בכיסוי ראש, התכשיטים שלה הם חלק בלתי נפרד ממנה – דרך לבטא יופי, אישיות ותחושת שלמות פנימית.
