יונתן בק נולד ב 1978
אמן ישראלי המצייר ורושם בסגנון פיגורטיבי. עבודותיו נעות על סקאלת הריאליזם בין ייצוג מדוקדק ואופטי של המציאות לציור משוחרר ואקספרסיבי יותר. הנושאים בהם הוא עוסק כוללים את כל מנעד הז’אנרים של מלאכת הציור: טבע דומם, נוף, דיוקן וציורי דמות.
בק הוא גם דפס וחרט: לאחר התנסות בחיתוכי לינולאום השתלם בטכניקת התחריט והאקווטינטה. תחריטיו, המיוצרים במהדורות קטנות, מרשימים מבחינת השליטה המושלמת בטכניקה עתיקה ומורכבת זו.
יונתן יוצר סצנות מן החי דוממות ואינטימיות, נופים שלווים ואורבנים ופורטרטים אנושיים
אף על פי שציוריו של יונתן מתארים נופים, חפצים ואנשים, גישתו לציור מופשטת: הדבר החשוב לו הוא האופן בו הפרטים המתוארים בציור מסתדרים כמרכיבים בשילוב דו ממדי של צורות וצבעים.
הקומפוזיציה, בין אם נוף מחלון הסטודיו או ארגון של חפצים על שולחן, מספרים ביניהם סיפור שהעניין בו בעיקר חזותי, לא נרטיבי.
יונתן נמנע מציור אילוסטרטיבי וממשחקי מילים או מוסר השכל. כעקרון נוסף, חשוב לו שהציור “יעסיק את העין” במבט ממושך, מבחינת הנחת הצבעים, קומפוזיציה, דרך הייצוג וכיוצא בזה.
אל מול שאיפה נרחבת למדי בציור הריאליסטי בישראל היום למצוא את הפשטות במציאות, ועל אף כל האמור לעיל, ציוריו של יונתן לעתים קרובות שואפים לבטא דווקא את המורכבות והעושר שלה, עד כדי השפעה מציירים מהאסכולה הבריטית של הפרה רפאליטים המאופיינת ב’אימת החלל הריק’ (horror vacui) וכניסה לפרטי פרטים.
בסדרה של ציורי נופים מהעת האחרונה, לרוב אלה הנשקפים מחלון ביתו, נמשך יונתן לקומפוזיציות המתוארות בגלל אלמנטים כמו חזרה על צורה מסוימת או צבע שמהדהד ברחבי הדימוי, כמו צליל מרכזי ביצירה מוזיקלית.
כמעט תמיד הייצוג גרידא אינו תכלית הציור; יכולה להיות תנועה מסוימת בקומפוזיציה שהיא העיקר או חלוקה של המשטח לצורות משתלבות כמו פאזל. מבחינה זו המתח המובנה שבין תפיסה של חלל אשלייתי לעומק התמונה (“ייצוג” בהיעדר מונח אחר) והדגשת המרכיבים הדו־ממדיים שלה (“עיצוב”) חיוניים ליצירותיו.
בציור “חצות היום” ניתן לראות למשל איך תיאור השמיים חורג מייצוג נאמן למציאות על מנת לבטא לא רק אור אלא אפילו חום של שעה מסוימת של היום. עם זאת, הנוף המתואר הוא מקום אמיתי; ואחרי כל זה, הבחירה בזווית המבט והחיתוך היו מונעים משיקולים של קומפוזיציה כארגון דו-ממדי של צורות על גבי משטח.
הציור “פוליטיקה של הציפורים”, ממחיש גישה דו-משמעית זו לחלל. הנוף המתואר הוא מקום אמיתי אבל התמריץ הראשון לצייר אותו היה עיסוק של יונתן באותה תקופה בפורמט הטונדו, הציור העגול, ואיך ניתן לעגן קומפוזיציה בתוך צורה שמבחינת המסגרת שלה לא מושכת לאף כיוון מסוים.
חוטי החשמל העוברים זה מעל זה מושכים את העין לתוך הציור ומדגישים את העיגול ומצד שני עמוד החשמל בצד ימין מחזיק את הקומפוזיציה יציבה.
בפינות של תמונה זו, הנתונה בתוך מסגרת מצוירת על בד בצורת ריבוע, ארבע ציפורים שמאכלסות חלל לא ברור; הטונדו נקרא כציור בתוך ציור אבל הזנב של התוכי בפינה הימנית העליונה מקשר בין מה שבתוך העיגול למסגרת שסביבו. כך התמונה אולי גם מעוררת גם את הרעיון של זיכרון (גלויה ישנה), אם כי המניעים הראשונים לציירה היו מאפייני הנוף המסוים הזה כשהוא ממוסגר בדרך מסוימת, בתוך עיגול.
בציורים כמו “סימטריה” משנת 2006, שצויר מחלון דירה בירושלים בה התגורר אז יונתן, הסימטריה קיימת גם באיזון בין מרכיבים של הנוף אבל גם באופן פחות בולט בין אלמנטים של צבע, צורה ועוד. בציורי הפורטרט יונתן מתרחק יותר מהייצוג המדוקדק. אמנם הבסיס לדיוקן הוא דמיון לדמות המצוירת אך ישנו ניסיון רב יותר ללכוד מאפיינים יסודיים של הרישום שהיא משאירה בצופה ולא פרטי פרטים של תווי הפנים.
למרות שיונתן התנסה בכל סוגי הטכניקה, הוא מקדיש את זמנו לציור בצבעי שמן. מסורת המלאכה של ציור בצבעי שמן ודרכי פעולה של אמנים מהעבר הם בין הנושאים המרתקים ביותר את יונתן בהיסטוריה של האמנות ובציורי השמן שלו מקפיד יונתן במיוחד על שימוש בפיגמנטים טהורים ועל הכנת המצע לציור באופן שיבטיח שהציורים יהיו בני קיימא.
בנוסף, למד יונתן תחריט ולאחר מכן הקים סטודיו לתחריט בירושלים. טכניקת התחריט היא טכניקה עתיקה הכרוכה בעבודה ממושכת ודקדקנית של חריטה על לוח מתכת, צריבה של הדימוי בחומצה והטבעתו על הדף.
התחריטים שלו מפעימים ביופיים ודיוקם ומשדרים תחושה כאילו הגיעו מתקופה קדומה.
כתושב ירושלמי ותיק, ניתן למצוא בתחריטיו את מאפיית אנג׳ל המפורסמת, שכונת נחלאות ועוד מעיר הבירה.
