“לחיות את החיים זה כמו לצייר בלי מחק”
אסתר ילידת חיפה, תושבת הרצליה,
אמנית ויוצרת , יזמית חברתית קהילתית.
מנחה קבוצות סדנא ” לצייר את השינוי”.
מציירת מאז ילדותה, בהתמדה , ובמסירות מאז 2001.
מציגה בתערוכות ברחבי הארץ.
אמנית הנאמנה לעצמה, מצהירה על עצמה שאינה שייכת לזרם כלשהוא ,
הציור משמש אותה כדרך חיים ויצירה.
אסתר שואבת את השראתה הקריאטיבית מסיפורה האישי הטבוע עמוק באופי הרוחני מהעבר, מההווה ומתת מודע.
בנוסף גם אמנים ומורים השפיעו על השראתה.
אסתר משתמשת בצבעי שמן ואקריליק
בסגנון ריאליסטי, סגנון מופשט, ציורים אינטואטיביים, ובטכניקות מעורבות.
הצבע והציור הן שפה באמצעותה אסתר חושפת את עצמה, את עולמה הפנימי והנפשי,
אסתר מטפלת פסיכוקריאטיבית מובילה לריפוי שבביטוי
באמצעות יצירה אינטואטיבית.
שליחותה- לגעת בנפש האדם, לחבר אנשים לפנימיות שלהם, ולהוביל אותם ליצירת מפנה בחייהם.
אסתר נוגעת במגוון נושאים שהמכנה המשותף להם הם שינוי שמתחיל בתודעה בנפש ומתחבר ליצירה.
בעבודותייה רואים את השינוי אליו היא מייחלת ,
הכל עם עוצמה, ורגש,
בסדרת ציפורי גן העדן היא רואה בציפור גן העדן את מעגל החיים:
לידה , חיים, ומוות.
עבורה עדן מסמלת שלווה ואחדות.
עולם של יופי ותנועה קשורים זה לזה,
קסם בראשית ,
באמצעות הציור היא בונה שפה חדשה , הפרח מדבר בפני עצמו, ודרכו רואים מילים , המתוארות בצורות .
“ציפור גן עדן” – יצירה מזווית ראיה אישית.
הצמח הקסום והארוטי אשר חי באדנית הגדולה במרפסת דירתה, לא הניח לה וגנב את תשומת ליבה , כמו ביקש להודות לה שהצילה אותו מאבדון. אכן, כשהגיע לראשונה לדירה, האדנית הייתה מוזנחת בלשון המעטה, והיה בדעתה להחליף את האדמה ולשתול בה צמחים. ברגע של התבוננות מעמיקה יותר, אסתר הבחינה בפלא ששרד את התנאים שכלל לא התאימו לבן מלך שכמוהו.
הוא התחדש מידי עונה, פרח, ועורר בה סקרנות לגלות את סודו. התבוננה בו רבות, ומצאתה בו יופי חריג. מראהו היה בעינייה כמו “מעולם אחר”. מראה נדיר שהביא אותה להסתכלות והתפעלות מהפלא של הטבע.
אסתר מצאה בו עולם שלם בו יופי ,תנועה והתנהגות שזורים זה בזו. שפה נפלאה של הטבע בהתגלמותו.
הצמח היווה עבורה השראה לסדרה של 25 ציורי שמן, כאשר כל ציור נעשה מזווית שונה של התבוננות ומודעות.
בתהליך היצירה, אסתר גילתה שהיא מציירת מחזור חיים. לידה- חיים-מוות- וצמיחה מחדש. אינסופיות של החיים. בדיוק כמו הטבע, בדיוק כמו “גן עדן” – המסמל איחוד ושלמות. הזדווגות בין אוהבים המביאים חיים חדשים לעולם.
הצבעוניות המזהירה, בצבעי כתום ותכלת וסגול, בשילוב עם הגבעולים ועלים הירוקים – משכה אותה כל פעם מחדש ובכל יצירה, ראתה באותם הצבעים – גוונים חדשים, זוויות חדשות, אור חדש. משהו אחר. נשגב משהו.
כאשר אסתר מתבוננת בפרח, היא מוצאת את קסמו של בראשית, ובאמצעות הציור, היא מניחה לפרח “לדבר בעד עצמו”, ורואה דרכו את המילים המתוארות בצורות וצבעים.
החיבור שלה ל”ציפור גן עדן” הולך והתעצם בכל ציור, ומרגישה שהצמח “מספר” לה כל פעם, פרק על מסתוריות החיים. משהו במסתורין שלו מושך אותה, הצד הפראי של החיבור לטבע, לעוצמה, לתשוקה, ליופי וביטוי הנשיות. מתוך היצירה אסתר שבה ומגלה את האני שלה בתוך הפרח, וכל משיכת מכחול הינה עבודה על ריפוי הרחם, באמצעות הצבע הכתום, הממיס נוקשות וטראומות
