תמר אלט מסע חיים ההופך לחומר גלם יצירתי
תמר אלט, אמנית ישראלית, מהדהדת ביצירתה את קווי השבר והחיים כאחד. שנים ארוכות עסקה בהוראת אמנות, אך דווקא ברגע בו פרשה מההוראה בשנת 2019 בעקבות ניתוח בגבה שהותיר פגיעה עצבית נפתח בפניה מסלול חדש. מתוך שיקום גופני ורגשי צמחה קריאה פנימית: להפוך את הכאב למנוף ולתרום מהכוחות שלה לאחרים. תמר התנדבה עם מטופלים בבית החולים לוינשטיין, ושם גיבשה את זהותה כמטפלת באמנות.
הכניסה לעולם זה שימשה עבורה שער לא רק לריפוי אלא גם לעשייה אמנותית בלתי פוסקת. בביתה הקימה גלריה חיה ונושמת, ובמרחב הזה מתפתחת עבודתה האמנותית כזרם מתמיד של יצירה. ביקור בהונגריה, בבתי אבן נטושים, עורר בה זיכרון משפחתי חזק: הוריה, שעזבו בית מפואר לאחר מלחמת ששת הימים, עברו לאיטליה ולאחר מכן עלו לישראל, ותמר עצמה הצטרפה למסע זה בגיל 12. הבתים הנטושים הפכו בעבורה למראה של זיכרון אישי וקולקטיבי גם יחד.
מתוך הצילומים שצילמה שם, החלה תמר לצייר לאו דווקא על בד הקנבס המסורתי, אלא על כל מצע שמצאה. מנורות לד, חפצים נטושים, חומרים זמינים – כולם הפכו לקרקע פורייה לטרנספורמציה אמנותית. היא מציירת בצבעי שמן, מפסלת, שורפת, מייצרת טקסטורות באמצעות חומרים ייחודיים ומחייה שאריות שנחשבו חסרות ערך. עבור תמר, החומר הבלוי מקבל נשימה חדשה והופך לעדות על כוח ההתחדשות.
בלב יצירתה ניצב הגוף האנושי דימוי טעון ומורכב. לא מזמן יצרה עבור בנק הפועלים עבודה עוצמתית: גוף “תפור” מחומרי חימר שחור שרוף, שצבעיו מעושנים כעדות לשריפה, ותפריו נשזרים מחוטי מתכת מוזהבים. הגוף הופך כאן לסמל פואטי של פגיעות ותיקון, של כאב ההופך לאסתטיקה, ושל פצע שהופך לנקודת אור.
עבודותיה של תמר אלט נעות בין זיכרון אישי לקולקטיבי, בין פצע לפריחה, בין חומריות גולמית לאור חדש. היא אמנית של טרנספורמציות מחברת עבר והווה, הרס והתחדשות, ומזמינה את הצופה לחוות כיצד מהשבר עולה יופי בלתי מתפשר
