אמנית- אושרית מינץ

אמנית- אושרית מינץ,

ציירת , סופרת, משוררת ומתרגמת.

השתתפה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. 

נשענת על הסגנונות של הסוריאליזם והאבסטרקט המינימליסטי.

כשאני פגשתי את אושרית לראשונה , זה היה במתחם התחנה תל אביב, הזמנתי אותה להשתתף בתערוכה במסעדת רג’ינה , 

עבודותיה מאוד הזכירו לי את רותקו, החלוקה המעניינת, המינימליסטית, האומץ לצייר בגדלים גדולים במיוחד, וחיבור של טקסטורה גסה ועבה ,

לרוב מה שמאפיין את עבודותיה של אושרית.

את השכלתה האמנותית רכשה תחילה אצל הציירת חווה עמית, אצלה למדה שנתיים.

בשנת 2004 כשפרשתה לגמלאות, למדה בבית הספר לציור ‘הסטודיו’ ברעננה עד שנת 2007 כולל, אצל הציירת חניתה בן ז’נו.

בתחילת דרכה האמנותית-ציירה ציורים ראליסטים עם התמחות בציורי דיוקן וציורי עירום. וגם אבסטרקטים.

כיום, שני הסגנונות בהם היא משתמשת הם סוריאליזם, לעתים תוך התכתבות עם ציירים אחרים ואבסטרקט מינימליסטי.

בציוריה הסוריאליסטיים נוצרים דימויים אבסורדיים ולעתים מורכבים, הקשורים לחייה כאישה ולחיי נשים בכלל. סגנון הציור ריאליסטי, אך הדימוי האבסורדי מקנה להם אימפקט רגשי עז. 

ברבים מהציורים אושרית משתמשת בגופה כבאובייקט, או בדימויים נשיים שונים גם בשילובים עם נופים קמאיים. נושא חיי אישה קרוב לליבה מבחינה רעיונית ורגשית. צירים אלה הם ציורי אקריליק

בציורים האבסטרקטים לעומת זאת, שרובם ציורי שמן, למרות היותם מינימליסטים, אושרית משתמשת בהנחת צבע גסה ומאסיבית, שכבה על גבי שכבה, עם ‘חלונות הצצה’ לשכבות הקודמות. במסת הצבעים עצור רגש רב שהצבע מבטא אותו בעוצמה, כשהצורה לעומת זאת מנסה להכניס את הרגש למסגרת. נראה כי זהו תיאור די מדויק של עולמה ומה שהיא מנסה להעביר בציור: הקיטוב בין רגש עז למסגרת מגבילה. בציורים אלה היא  חשה את החיבור הרב ביותר אל עצמה.

תערוכות יחיד

2004  תערוכת קולאז’ים -‘דברים יפים’ בבצרה.

2005 תערוכת יחיד בקפה FRIENDS ברעננה.

2005 תערוכת יחיד בבית  הכנסת הקונסרבטיבי בכפר סבא

2006 תערוכת יחיד בבית קפה בזיכרון יעקב.

2018 (מאי) גלריית הציפור הכחולה פתח-תקוה –תערוכת יחיד ‘נוף נשי’. אוצרת שרה רז.

2018 (יולי-ספטמבר) אשכול פיס פתח תקוה ‘נוף נשי’ –תערוכת יחיד. אוצרת: שרה רז.

תערוכות קבוצתיות

2007 גלריה 5 ליד כפר מלל תערוכה של תלמידי הסטודיו. אוצרת: חניתה בן-ז’נו.

2007 תערוכה קבוצתית קפה ג’ו רעננה. אוצרת: חניתה בן-ז’אנו

2008 תערוכה קבוצתית של מסיימי הסטודיו בבית יד לבנים ברעננה. אוצרת: חניתה בן-ז’אנו

2016 (מרץ-אפריל) תערוכה קבוצתית בהיכל התרבות במודיעין. אוצרת: בלהה זייצ’ק

2017 (פברואר מרץ) תערוכה קבוצתית בגלריה ‘בן-עמי’ בת”א אוצר: יוחנן הרסן.

2017 (נובמבר) תערוכה קבוצתית ‘ארבע העונות’, המשכן למוסיקה ואמנויות רעננה. אוצרת: בלהה זייצ’ק

2018 נובמבר תערוכה קבוצתית ‘רגשות ומעבר’ רינגשטרסה גלרין וינה, אוסטריה. אוצר: ראמי עזאם.

2019 יולי תערוכה קבוצתית בגלריה סאטורה גנואה, איטליה. אוצר: רמי עזאם.

2019 ספטמבר תערוכה קבוצתית בגלריית על האגם ברעננה. אוצרת: רחל זיו

2020 יולי אוגוסט תערוכה קבוצתית במסעדה במתחם התחנה ביפו. אוצרת: חגית ארגמן.

אושרית התחילה לכתוב במחברת בגיל מאוד צעיר, התאהבה בכתיבה , ומצאה שם דרך ביטוי,

מאז היא כותבת שירה ,

בשנות ה 40 לחייה התחילה לכתוב פרוזה , 

הנובלה הראשונה שלה לאחר מות אימה, כוונתה הייתה לשחרר נטל , היא הוסיפה קצת סיפור לנובלה כך שזו אינה אוטוביוגרפיה ממש.

אושרית אומרת שיש לה מה לומר ולכתוב,.

המו”ל של אושרית ביקש ממנה לכתוב רשמים ,כשהייתה בטיול ואושרית הפכה את הרשמים לסיפור, לשם היא נמשכת.

השירה היא כמו תרפיה  עבורה.

רוב סיפוריה הם על נשים,.

ספר השירה שלה נקרא ‘אדמחוה – שירים’, הסתכלות אחרת על אדם וחווה כיישות אחת , גם הציור בכריכה מראה יישות אחת מחוברת,

השיר ‘אישה’ נוגע לראייה של התנ”ך ,כיצד בעינייה  התנ”ך הסתכל על נשים …

נשים בעינייה הן עצמאיות, עוצמתיות והחלוקה של היצור האנושי לזכר ונקבה הוא מלאכותית. אמנם היא קיימת מבחינה ביולוגית, אך לכל אחד שני הצדדים בנפשו. בעולמנו לא נותנים לאישה לגיטימציה להיות לגמרי היא עצמה .

אישה”מתוך הספר “אדםחווה”

אדמחַוה

מָה חָוְתָה

אָדָמְחַוָּה בְּאָכְלָהּ

מִפְּרִי הָעֵץ

מָה יָדְעָה

הַטּוֹב מֵהָרַע

בְּאַחַת

וָתֵכַס

בַּעֲלֵה תְּאֵנָה

אֶת טִבְעָהּ,

כַּזָּכָר, כַּנָּחָשׁ

הַזּוֹחֵל בַּנְּקֵבָה

תִּתְבּוֹשֵׁשׁ

בְּאַחַת

וְלַשְּׁנַיִם

הָיְתָה.

אישה

אִשָּׁה הִיא רַק

מַחֲצִיתוֹ הַשְּׁנִיָּה

שֶׁל הַסִּפּוּר

הַמִּקְרָאִי,

אַחַת מִן הַצְּלָעוֹת

שֶׁלָּאָדָם.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַבְרָהָם

אֶת יִצְחָק לָקַח

לְעוֹלָה,

לֹא נֶאֱמַר

מָה אָמְרָה עַל כָּךְ

שָׂרָה,

אוֹ כְּשֶׁדָּוִד רָאָה

אֶת בַּת-שֶׁבַע

מִן הַגַּג,

אוֹ כְּשֶׁאֲבִישַׁג

צֻיַּן

רֹק יָפְיָן

וְאֵין מוֹסִיף.

וְאִם שָׁרוּ הַלֵּל

הֲרֵי רַק לַיָּעֵל

אוֹ דְּבוֹרָה

אוֹ יְהוּדִית,

אַךְ מִי

שְׁבָחִים קָשַׁר

לְעָמָל יְמֵי לֵאָה,

אוֹ אַהֲבַת הַגָּר…?

במסורת היהודית מדובר על לילית, הנחשבת לאשתו של השטן ועל חוה שהחליפה אותה ונוצרה מזרעו של אדם. 

סיקרקס  מהמחזה ” סערה ” היא מעין דמות לילית במחזה . 

היא האישה המשוחררת והיצירתית. היא הרה ולא נאמר שיש בעל כלשהו האחראי לכך. היא מעזה להפר את המוסכמות החברתיות וגם מעזה ליצור. אולם היצירה, הנחשבת לקסמים כשהיא נעשית בידי פרוספרו, נחשבת לכשפים כשהיא נעשית על ידי סיקרקס, האישה שלא מוכנה לקבל את המגבלות החברתיות. היא פורצת דרך, היא מסוכנת לסדר החברתי הנשלט על ידי הגברים, ועל כן יש לגנותה ולכנותה בשמות גנאי כגון מכשפה.

אין זה חדש שיצירתן של נשים לא התקבלה על ידי החברה. לאורך ההיסטוריה לא היו נשים משכילות רבות בהשוואה לגברים, כי גם ההשכלה הייתה נחלת הגברים. חלק מאלו שיצרו הסתתרו מאחורי שמות גבריים, כי הדבר לא היה מקובל ואם נעשה – לא התקבל בעין יפה.

כתוצאה מהפרשנות הזאת אושרית ציירה ציור שאוצר בתוכו דברים כדוגמת אלה.

בציוריה, חופו של אי ועץ ובו כלאה את “המכשפה”. הסמליות ברורה – האישה היא זו הכלואה מתוקף המוסכמות והאיסורים החברתיים. משפרסמה את הציור בפייסבוק, קיבלה הערה של מגיבה בזו הלשון: “אבל יש לה עיניים טובות”. אכן ואכן! לא הרשע כלוא שם בגזעו של עץ, אלא האישה – זו שאינה מעזה להתבטא מפחד הגינוי ועוד יותר זו המעזה לעשות כן ונענשת על ידי החברה.

ציור של אושרית

רשימת ספריה שפורסמו בהוצאת “ארגמן מיטב”

1.   מות מרתה וסיפורים אחרים. פרוזה.

2.   אדמחוה –שירים. זורה.

3.   שירי אהבה לילדים. ספרות ילדים

4.   חזרת האביב. מחזה קצר

5.   הסיפור האמיתי של יותם. פרוזה.

ניתן להזמין ספרים של אושרית מינץ בטלפון- 0545401786