אהרון קראוס: לצייר את ירושלים מתוך החושך
יש אמנים שמציירים את מה שהם רואים, ויש אמנים שמנסים ללכוד את מה שהם מרגישים. אהרון קראוס שייך לסוג השני.
אהרון קראוס, צייר ואמן ירושלמי, מתאר את דרכו באמנות כאילו נולד עם מכחול ביד. כבר בתחילת דרכו מצא את עצמו בעולם הציור, במסגרת סדנת אמנות שהתקיימה במוזיאון תל אביב, ושם החל הכישרון הטבעי שלו לקבל צורה, עומק ושפה משלו.
בתוך כשנתיים התגבשה הרמה האמנותית שלו, והוא המשיך ללמוד ולהעמיק את יכולותיו אצל ציירים מוכרים. הבסיס שעליו גדל היה הריאליזם, לצד טכניקות ציור מסורתיות ועבודה קלאסית בצבעי שמן.
אך לצד השליטה בטכניקה, תמיד היה בו גם חיפוש אחר משהו נוסף.
מהמציאות אל ההפשטה
בהמשך דרכו למד אהרון ב-HIT, תקופה שהרחיבה עבורו את גבולות השפה האמנותית. שם החל להשתחרר במידה מסוימת מהצורך להיצמד למציאות ולתת מקום גם לחלק האבסטרקטיבי שבתוכו.
המפגש בין ריאליזם לבין הפשטה הפך בהדרגה לאחד המאפיינים המעניינים ביצירתו. הוא אינו מוותר על המציאות, אלא משתמש בה כנקודת מוצא וממנה יוצא אל המקום הפנימי, הרגשי והרוחני.
כאשר הגיע לירושלים, כבר הגיע עם סגנון מגובש ועם שפה אמנותית שהתפתחה לאורך שנים.
בירושלים התרחש עבורו מפגש משמעותי נוסף, עם האמנית הובי אלישע, שהפכה לדמות מרכזית בהתפתחותו האמנותית. אהרון שימש כאסיסטנט שלה במשך שנים, עד לפטירתה.
הקשר ביניהם היה הרבה מעבר לעבודה בסטודיו. דרך הובי הוא העמיק את היכולת להתבונן לא רק בצורה ובצבע, אלא גם ברגע, בתנועה, בתחושה וברגש.
ירושלים אינה רק נושא, היא חוויה.
ירושלים תופסת מקום מרכזי ביצירתו של אהרון קראוס.
הוא מצייר את רחובות העיר, את האנשים, את התנועה ואת המפגש האנושי, אבל מעל לכל הוא מנסה ללכוד את האווירה המיוחדת של ירושלים.
זו אינה ירושלים של גלויות.
זו ירושלים של רגעים.
אדם שחולף ברחוב, תנועה שנקלטת לשבריר שנייה, אור שנופל על אבן ירושלמית, מפגש בין אנשים, תחושה שנולדת ברחוב ונעלמת מיד אחר כך.
הציור שלו מבקש לעצור את אותו רגע חמקמק.
אולי זו אחת המתנות המשמעותיות שקיבל מהעבודה לצד הובי אלישע: היכולת לתפוס בציור לא רק את מה שהעין רואה, אלא את מה שהנפש חווה.
לצייר בחושך
ואז מגיע אחד ההיבטים הייחודיים והמסקרנים ביותר בשיטת העבודה של אהרון קראוס.
הוא מצייר בחושך.
לא מדובר בגימיק אמנותי, אלא בדרך עבודה שהפכה לחלק בלתי נפרד מהתהליך היצירתי שלו.
בחדר חשוך, לעיתים בחשיכה כמעט מוחלטת, אהרון מתנתק מהאור החיצוני ומהמידע שהעין מקבלת באופן טבעי. הוא מכיר את הצבעים ואת החומרים היטב, ולכן אינו זקוק לאור כדי לבחור אותם וליצור מהם את התחושה שהוא מחפש.
דווקא בחושך הוא מצליח להגיע אל המקום הרוחני.
אל הזיכרון.
אל התחושה.
אל החוויה שנשארת לאחר שהמראה עצמו כבר נעלם.
עבורו, הרגע שבו הציור מסתיים הוא למעשה הרגע שבו הזיכרון של המציאות מקבל חיים חדשים על הבד.
רק כאשר הוא רוצה להיכנס לפרטים, לדייק בפרטים הקטנים ולהשלים את הצד הריאליסטי של העבודה, הוא מדליק את האור.
כך מתקיים ביצירה שלו דיאלוג מרתק בין שני עולמות: העולם הנראה והעולם המורגש.
בין ריאליזם לרוח
היכולת של אהרון לעבוד מתוך היכרות עמוקה עם הצבע, החומר והטכניקה מאפשרת לו לנוע בחופשיות בין ריאליזם לבין אבסטרקט.
הריאליזם מעניק לו את השפה.
ההפשטה מאפשרת לו להשתחרר ממנה.
והחושך מאפשר לו להגיע אל המקום שבו הציור כבר אינו רק תיאור של המציאות, אלא ניסיון ללכוד את הנשמה שלה.
זו אולי הסיבה שציורי ירושלים שלו אינם מסתפקים בתיאור של רחוב או דמות. יש בהם ניסיון להעביר את מה שאי אפשר למדוד או לצלם: את האווירה, את התנועה, את הרגש ואת הממד הרוחני של המקום.
סטודיו ירושלמי ויצירה שחוצה גבולות
כיום פועל אהרון קראוס מתוך הסטודיו שלו בירושלים, העיר שהפכה לאחד ממקורות ההשראה המרכזיים שלו.
עבודותיו נמכרות בישראל וגם בארצות הברית, והן מביאות אל הצופה שילוב בין מסורת ציורית, שליטה בטכניקת השמן, ריאליזם, הפשטה וחיפוש מתמיד אחר הממד הרגשי והרוחני.
אהרון קראוס אינו מבקש רק לצייר את ירושלים.
הוא מבקש להרגיש אותה על הבד.
ובמקום שבו רובנו זקוקים לאור כדי לראות, הוא דווקא בוחר בחושך כדי לראות עמוק יותר.
כי עבורו, לפעמים רק כאשר האור נעלם, אפשר להתחיל לראות באמת.
