אויגן (אליעזר) סקלי מייצג דור של יוצרים יהודים שהביאו עמם לארץ ישראל הכשרה אירופית

אויגן (אליעזר) סקלי: אדריכל ואמן יהודי בין אירופה לארץ ישראל

מסע חיים ויצירה בין האדריכלות המודרנית, האמנות והזהות היהודית

אויגן (אליעזר) סקלי (Eugen Szekely) היה אדריכל ואמן יהודי שפעל באירופה במחצית הראשונה של המאה ה־20, ובהמשך עלה לארץ ישראל והמשיך בה את דרכו המקצועית. יצירתו משקפת מפגש מרתק בין האדריכלות המודרנית, עולם האמנות וההתבוננות האנושית בנוף ובסביבה.

סיפור חייו משלב השכלה אדריכלית מתקדמת, פעילות אמנותית, מעורבות בחיי התרבות היהודיים באירופה והתחלה חדשה בארץ ישראל בשנת 1935.

מילדות בבודפשט ועד ללימודי אדריכלות בגרץ

סקלי נולד למשפחה יהודית בבודפשט, אחת משתי ערי הבירה של האימפריה האוסטרו־הונגרית, לצד וינה. אביו עסק בתחום הטקסטיל, והעסק המשפחתי היה קשור למרחב הכלכלי והתרבותי של האימפריה.

במהלך ילדותו עברה משפחתו לעיר גרץ שבאוסטריה, שבה צמח והתפתח כאיש מקצוע וכיוצר. הוא היה מעורב בחיים היהודיים בעיר והצטרף לפדרציה הציונית האקדמית.

לאחר לימודיו בבית הספר התיכון למד הנדסת מבנים ואדריכלות באוניברסיטה הטכנולוגית של גרץ. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא וזכה במדליית הארד על אומץ לב מטעם הקיסר.

בשנת 1921 המשיך את הכשרתו האמנותית והמקצועית באוניברסיטה לאמנויות בברלין. שם ביקש להרחיב את ידיעותיו בסטודיו של הנס פלציג (Hans Poelzig), מאדריכלי האוונגרד הגרמני החשובים בתקופתו.

בברלין הכיר גם את הארי רוזנטל, אדריכל ומעצב שעמו עבד בהמשך בארץ ישראל.

התפתחותו כאדריכל באירופה

בשנת 1924 החל סקלי לעבוד כמנהל בנייה באתונה, בחברה שעסקה בפרויקטים למבני תעשייה פרטיים וציבוריים. בתקופה זו נחשף לאדריכלות היוונית, לנופי יוון ולעושר ההיסטורי והתרבותי של האזור.

במהלך שנות העשרים והשלושים התפתחה עבודתו ברוח האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי. גישתו המקצועית שילבה חשיבה תכנונית, פונקציונליות ותשומת לב לצורה ולמרחב.

בין השנים 1920 ו־1921 השתתף בתכנון בית הפסטיבלים בזלצבורג, בשיתוף פעולה עם הנס פלציג. בשנים 1921 ו־1922 היה שותף בתכנון שהוצע לתחרות עבור מבנה רב־קומות באזור תחנת הרכבת ברחוב פרידריך בברלין.

בשנת 1923 תכנן בית כנסת בגרץ. בהמשך עסק בתכנון בתים פרטיים באתונה, בית חולים, מבנה עירייה עבור חאניה שבכרתים וטחנת קמח באזור קראטסיני.

בשנת 1928 היה מעורב בתכנון בריכת שחייה במרגרטנבאד שבגרץ, וכן השתתף בתחרות לתכנון בית האמנים בעיר. בשנת 1930 עסק בתכנון מבנה משרד העבודה בגרץ, פרויקט שנחשב לאחד מעיסוקיו המרכזיים באותה תקופה.

בין השנים 1931 ו־1933 היה שותף בשיפוץ ובהרחבה של בית מרפא באגגנברג, וכן בתכנון בתי מגורים במסגרת מיזם להתפתחות שכונות מגורים בפרברי העיר.

אחד הפרויקטים המשמעותיים שלו באוסטריה היה תכנון אנדרטה בבית העלמין היהודי בגרץ בשנת 1935, לזכר חיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה. על רקע עליית האנטישמיות באירופה, הייתה זו אחת מעבודותיו האחרונות באוסטריה לפני עלייתו לארץ ישראל.

העלייה לארץ ישראל והשתלבותו בעשייה האדריכלית

בשנת 1935 עלה סקלי לארץ ישראל והחל פרק חדש בחייו המקצועיים. המעבר מאירופה לארץ היה מעבר בין עולמות תרבותיים ואדריכליים, אך ניסיונו המקצועי והיכרותו עם האדריכלות המודרנית אפשרו לו להביא עמו ידע משמעותי לעשייה המקומית.

בישראל תכנן סקלי את הרחבת מפעל הטקסטיל של חברת ATA בקריית אתא. היוזמה הייתה קשורה לתעשיין הנס מולר, והתוכנית כללה לא רק הרחבה של המפעל אלא גם מגורי עובדים בסביבתו.

הפרויקט ביטא תפיסה תכנונית רחבה, שבה סביבת העבודה והמגורים נתפסות כחלק ממכלול אחד. שילוב זה בין תעשייה, מגורים ותכנון סביבתי היה בעל משמעות בהתפתחותם של אזורי תעשייה ומגורים בארץ באותה תקופה.

סקלי היה שותף גם בתכנון ובבניית מפעל התרופות של חברת טארו במפרץ חיפה.

ביתו הפרטי של הנס מולר בקריית אתא תוכנן אף הוא בידי סקלי בסגנון הבאוהאוס, ובהמשך השתלב במתחם המוזיאוני של העיר.

בין קווים, צבעים ונופים: יצירתו האמנותית

לצד עבודתו כאדריכל, עסק סקלי גם באמנות הפלסטית. הוא צייר בצבעי שמן ובצבעי מים, ורשם בעיפרון ובפחם.

עבודותיו מתאפיינות בהתבוננות ישירה במציאות וביכולת לתרגם נוף, דמות וסביבה לקווים ולכתמי צבע. הוא תיעד מקומות שבהם חי ופעל, ובהם חיפה ונופי ארץ ישראל, לצד נופים ואתרים מיוון ומאיטליה, שבהן שהה במסגרת עבודתו האדריכלית.

ביצירותיו ניכרת זיקה לעולם הרישום הקלאסי ולמסורת האמנותית האירופית. הוא השתמש בחומרים מגוונים, ובהם דיו, עט, עיפרון ופחם, ולעיתים שילב רישום ראשוני בעיפרון גרפיט עם עבודה נוספת בדיו כהה.

הבחירה בטכניקות מסורתיות אפשרה לו ללכוד במהירות את התרשמותו מן הסביבה. רישומיו מציגים מבנים, נופים ודמויות מתוך מבט ממוקד, ומדגישים את יכולתו לזהות את המאפיינים העיקריים של הנושא ולתעד אותם בקו בטוח ומדויק.

האדריכל שבו והאמן שבו נפגשו בעבודות אלה: בשני התחומים נדרשו התבוננות, הבנת המבנה ורגישות ליחסים שבין חלקים למכלול. בעוד האדריכלות עוסקת בארגון החלל ובבנייתו, הרישום מאפשר לתפוס את המרחב ואת אופיו ברגע אחד.

רישום, תחריט והדפס: שפה אמנותית מגוונת

לצד הרישומים, שלוש מעבודותיו המוצגות באוסף המתואר בחומר המקור הן עבודות הדפס בטכניקות של תחריט והדפסי נחושת בדיו שחור.

עבודות אלה שונות באופיין מהרישומים, וייתכן שהן קשורות לתקופת שהותו באירופה ולמפגשיו עם עולם ההדפס.

גם בהן ניכרת חשיבותו של הקו ככלי לבניית תמונה, לתיאור נוף וליצירת תחושת עומק. עם זאת, ההדפס מציע שפה חזותית שונה מזו של הרישום הישיר, ומדגיש את היחסים בין קו, משטח וחומר.

מכלול יצירתו האמנותית מציג אמן שהתעניין הן בפרטים והן במבנה הכולל, והצליח להעביר באמצעות אמצעים פשוטים יחסית את התרשמותו ממקומות ומאנשים.

בין זהות יהודית למודרניזם אירופי

פעילותו של סקלי בגרץ התקיימה בתוך מציאות תרבותית מורכבת. בשנות העשרים זכה להכרה מקצועית באוסטריה, ופעל בתקופה שבה רעיונות אדריכליים חדשניים זכו לעניין רב.

עם זאת, לאחר מלחמת העולם הראשונה השתנתה בהדרגה ההתעניינות באדריכלות המתקדמת בעיר, ובהמשך הלך ופחת מקומו בזיכרון ההיסטורי והמקצועי המקומי.

סיפורו משקף גם את מציאות חייהם של אנשי מקצוע ואמנים יהודים באירופה בתקופה שבה גברה האנטישמיות. בשנת 1935 עזב את אוסטריה ועלה לארץ ישראל, שבה יכול היה להמשיך את דרכו המקצועית ולתרום להתפתחות התעשייה והאדריכלות המקומית.

מורשת של יצירה ותיעוד

אויגן (אליעזר) סקלי מייצג דור של יוצרים יהודים שהביאו עמם לארץ ישראל הכשרה אירופית, ניסיון מקצועי והשפעות של האדריכלות והאמנות המודרנית.

עבודתו כאדריכל נעה בין מבני ציבור, מבני תעשייה ופרויקטים למגורים. יצירתו האמנותית התמקדה ברישום, בציור ובתיעוד של נופים ודמויות, ושמרה על קשר הדוק להתבוננות בעולם שסביבו.

השילוב בין אדריכלות לאמנות מאפשר להתבונן ביצירתו מנקודת מבט רחבה: לא רק כאיש מקצוע שתכנן מבנים, אלא גם כאמן שתיעד את סביבתו והותיר עדות חזותית לתקופתו.

מורשתו מחברת בין אירופה לארץ ישראל, בין חדשנות אדריכלית למסורת אמנותית, ובין סיפורו האישי של יוצר יהודי לבין השינויים ההיסטוריים והתרבותיים של ראשית המאה העשרים.