רוני פריסטר: בין זיכרון, טבע וצבע
אמנות אינטואיטיבית שמבקשת לא לתאר את המציאות, אלא להרגיש אותה מחדש
יש אמנים שהיצירה עבורם היא בחירה, ויש מי שהיצירה היא עבורם צורך פנימי. עבור רוני פריסטר, הצורך ליצור מלווה אותה מאז שהיא זוכרת את עצמה. כבר בילדות הרגישה צורך להביע את עצמה באמצעות הידיים, וכשהגיעה לתיכון היה לה ברור שהיא רוצה ללמוד בתיכון לאמנויות, מקום שבו תוכל לבטא את עצמה בדרך שהרגישה לה טבעית. 279a5455d17997c641ae37c843768b2eec71e4e7.pdf
לרוני רקע ותואר בתחום העיצוב והאמנות, והיא עסקה במשך שנים בתחום העיצוב. אולם בתקופת הקורונה התחזק בה הצורך לחזור אל הציור ולמצוא באמצעותו דרך נוספת לביטוי אישי. כיום האמנות היא עבורה שפה. דרך לתקשר, לבטא מחשבות ורגשות, לפרק את המציאות ולהרכיב אותה מחדש על גבי הדף או הקנבס.
האמנות כמרחב של חופש
עבור רוני, היצירה אינה רק פעולה אסתטית. היא מרחב פנימי.
היא מתארת את האמנות כמפלט מן המציאות וכמקום המאפשר מנוחת נפש. בתוך מרחב היצירה היא יכולה לעצור, להתבונן, לעבד את המציאות ולהכיל אותה מחדש, תוך שהיא מעניקה ביטוי לעולם הפנימי
הגישה הזו ניכרת גם באופן שבו היא עובדת. פריסטר אינה מבקשת תמיד לדעת מראש כיצד תיראה היצירה בסופה. לעיתים היא מתחילה בתחושה, בצבע או בכיוון ראשוני, ומאפשרת לציור להתפתח תוך כדי התהליך.
יש בכך אמון בתהליך היצירתי עצמו. במקום לנסות לשלוט בכל פרט, היא מאפשרת לעצמה לסטות מהתכנון, לנסות דברים שלא חשבה עליהם מראש ולעיתים גם להיות מופתעת מהתוצאה.
שפה אמנותית שנולדת מתוך צבע
קשה להכניס את עבודתה של רוני פריסטר תחת הגדרה סגנונית אחת. היא עצמה מתארת את יצירתה כצבעונית, אינטואיטיבית וחופשית.
בעבודותיה היא משתמשת בשילובי צבעים עזים ונועזים, במעגלים, בקווים ובצורות אורגניות. היא משלבת חומרים וטכניקות בהתאם למה שהיצירה מבקשת באותו רגע, ובתוך השפה הזו מופיעות גם צורות המזכירות ענפים ושורשים. 279a5455d17997c641ae37c843768b2eec71e4e7.pdf
הצבע אינו משמש אצלה רק כאמצעי ליצירת קומפוזיציה. הוא הופך לשפה בפני עצמה. שפה שיכולה לשאת רגש, זיכרון, תחושה ואווירה, גם כאשר אין בציור דימוי חד משמעי.
אם יש מילה אחת שרוני הייתה בוחרת כדי לתאר את הסגנון שלה, זו המילה “צבעוני”.
הטבע כזיכרון ולא כהעתקה
הטבע הוא אחד ממקורות ההשראה המרכזיים ביצירתה של פריסטר, אך היא אינה מבקשת להעתיק אותו.
היא משתמשת בזיכרון הפנימי של מראות שראתה ושל הטבע שחקרה, ומתוך הזיכרון הזה היא יוצרת מחדש את העולם החזותי שלה.
זהו הבדל משמעותי. הטבע ביצירתה אינו בהכרח עץ, ענף או נוף שאפשר לזהות באופן ישיר. הוא הופך לחוויה פנימית שעוברת דרך הזיכרון, הדמיון והרגש.
הצורות האורגניות, הענפים והשורשים שמופיעים בעבודותיה יוצרים תחושה של עולם חי ומתפתח, אך אינם מחויבים לייצוג ריאליסטי של המציאות.
לדעת לצייר, ולבחור שלא לדייק
אחד ההיבטים המעניינים בעבודתה של פריסטר הוא הבחירה המודעת להתרחק מדיוק.
מבחינה טכנית, היא יודעת לצייר אובייקטים באופן מדויק כפי שהם נראים במציאות. אך דווקא היכולת הזו מאפשרת לה לבחור שלא לעשות זאת.
היא מעדיפה לעיתים לוותר על הדיוק הפיזי כדי להעביר רגש וחוויה באופן חופשי, שאינו נצמד לדימוי
כך נוצר מרחב שבו הטכניקה אינה מגבילה את הביטוי, אלא מאפשרת לו להשתחרר.
הציור אינו חייב להיראות כמו הדבר שממנו התחיל. הוא יכול להפוך לדבר חדש.
הצופה משלים את היצירה
עבור רוני, גם המפגש עם הצופה הוא חלק בלתי נפרד מן היצירה.
היא רואה בציור הזמנה לחוויה פנימית של האדם המתבונן בו. לכן אינה מעוניינת לסגור את עבודותיה בפרשנות אחת
זוהי תפיסה שמותירה מקום משמעותי לצופה. כל אדם מגיע אל היצירה עם הזיכרונות שלו, החוויות שלו והעולם הרגשי שלו, ולכן הוא עשוי לפגוש באותה יצירה דבר שונה לחלוטין מאדם אחר.
במובן הזה, היצירה של רוני אינה מסתיימת כאשר היא מסיימת לצייר. היא ממשיכה להתקיים במפגש עם מי שמתבונן בה.
בין מחשבה, רגש וחוויה
היצירה של רוני מושפעת מכל חוויה שהיא עוברת, ממחשבות שעולות בה ומרגשות שהיא מעבדת. היא אינה מצביעה על מקור השראה אחד ויחיד, אלא על מכלול של חוויות שמעצבות אותה כאמנית.
מתוך כך מתפתחת אמנות שאינה מבקשת לספק תשובה אחת.
היא מציעה אפשרות להתבוננות.
אפשר לעצור מול הצבע, לעקוב אחר קו, לזהות צורה שמזכירה ענף או שורש, או פשוט לתת לעבודה לעורר תחושה ללא צורך להגדיר אותה במילים.
אולי כאן נמצא הכוח המרכזי של היצירה של רוני פריסטר: ביכולת שלה להפוך את הציור למרחב פתוח. מרחב שבו הטבע פוגש את הזיכרון, הצבע פוגש את הרגש, והטכניקה פוגשת את החופש.
רוני פריסטר יוצרת מתוך הקשבה פנימית. היא אינה מנסה להכתיב לצופה מה לראות, אלא מזמינה אותו לעצור, להתבונן ולגלות בעצמו את מה שהיצירה מעוררת בו.
ובתוך עולם אמנותי שמבקש לא פעם להסביר, להגדיר ולתייג, הבחירה שלה להשאיר מקום לחוויה, לפרשנות ולדמיון היא חלק בלתי נפרד מהשפה האמנותית שלה
