כבר מילדות נמשכה
לעולם האמנות, והתעסקה בעיקר בפיסול ובציור, כשדמיונה היה תמיד במרכז היצירה.
במהלך לימודייה במכללת אמונה, למדה אמנות ושם התנסתה גם בצילום.
ומיד התחברה לתחום הזה כשהבינה שהיא חזקה בו יותר.
במהלך השנים ביקרה במוזיאונים ובגלריות רבות, גדולות וקטנות כאחד, וכל מפגש עם יצירת אמנות, בין אם של אמנים מוכרים ובין אם של אמנים מקומיים שאינם מוכרים, השפיע עלייה והעשיר את עולמה האמנותי.
דפנה התנסתה רבות בתחום, והמצלמה תמיד מלווה אותה לכל מקום, והפכה לחלק בלתי נפרד ממנה.
החוויה במכללת אמונה דחפה אותה להעמיק עוד יותר את הידע והכישורים שלה, ולכן פנתה ללימודי תואר ראשון בצילום בבצלאל.
שם, הייתה לה הזדמנות לחקור ולפתח את התשוקה שלה לצילום בצורה מעמיקה ומקצועית יותר.
האמנים והצלמים שהשפיעו עלייה ביותר הם מיכל חלבין, עם השימוש המיוחד שלה בתאורה טבעית;
אילנה גור, שהשפיעה המון על היצירה של דפנה, שיצירתה משלבת בין ישן לחדש;
ורדי כהנא, הידועה בפורטרטים האישיים ומעוררי מחשבה שלה; ושרון יערי, שמוכר בלכידת רגעים מלאי עוצמה. כל אחד מהם תרם לה השראה משמעותית ויכולת לראות את הצילום בצורה חדשה.
ריצ’רד אבדון, צלם אופנה ופורטרטים אמריקאי, ידוע בפורטרטים העוצמתיים שלו שהצליחו ללכוד את מהות המצולמים בצורה אינטנסיבית ומדויקת, ושינו את הדרך בה אנו תופסים צילום אופנה. מרטין מונקאסי, צלם הונגרי, היה חלוץ בצילום תנועה וצילום צבעוני, והשפיע על תפיסת האופנה והחיים העירוניים בגישתו החדשנית והאנרגטית.
ההשראה ליצירות האחרונות שלה נובעת מהשפעתם של הצלם יוסי אלוני והתערוכה “חסידים לא רק שחור-לבן”, כמו גם מהתערוכה “מניפסטו” של יוליאן רוזפלדט. השפעות אלו תרמו לרעיונות ולכיוונים חדשים בעבודותייה.
לאחר פינוי התושבים מבתיהם במהלך מלחמת חרבות ברזל, הגיעה לבתי מלון וצילמה דיוקנאות המתארים את הצפיפות בחדרים ואת התחושה שהם אינם במרחב האישי והביתי, אלא במקום זמני.
דפנה רצתה לתעד את חיי היום יום של המפונים ולהציג את האתגרים שהם חווים במציאות החדשה הזו.
התהליך היצירתי שלה כולל ביקורים במוזיאונים וחיפוש השראה, אותם היא לוקחת למקום משלה ומיישמת במהלך ימי צילומים שמאוד נוחים
המשך הדורות
האישה ביהדות
מתוך הספר רסיסי נסים, נשיקה שווה מיליונים.
מתוך צילום של מפוני המלחמה
בתמונה דפנה צילמה את גילה שהיא אחת המפונות של המלחמה, בתיעוד
במלון , המלון שבדרך כלל מסמל חופש, נופש ורוגע, הפך בסיפור למקום של מקלט, בריחה ממציאות קשה, ודפנה מתעדת בעדשה של המצלמה את הרגעים של לכאורה שלווה , מנוחה באופן אחר, עם הסתגלות למציאות אחרת,
דפנה לוכדת את הרגע האינטימי והמרגש שבהם התגלו לא רק כאב וטלטלה, אלא גם כוח פנימי ויכולת אנושית למצוא תקווה והתחלה בחיים
דפנה מצליחה במצלמה להציג את המורכבות של החוויה הריגשית, ומגלה יצירתיות עם המצלמה.
יצירתיות אנושית עד כדי רצון להיות שם, ולפתח שיח והתעניינות.
תיעודים מרגשים דרך המצלמה שחושפים העצמה וחוויות אישיות, המתבטאים בעוצמה , רוך וסיפור יפה של החיים.
סיפורים של התגברות, נחישות, יצירה מחדש ומשמעות לשינויים ולרגעים שהמצלמה תופסת ,
דפנה מעבירה מסרים ומשקפת מסע מתמשך לחופש והכרה.
דרך תיעוד של פרויקט העצמה נשית היא מתעדת רגעים, ויוצרת פלטפורמה שמדגישה את הקול הנשי הייחודי, המרגש והמשפיע בחברה, תיעוד של חוויות מהדהד ועמוק, עם תחושות ועוצמות פנימיות של נשים מתועדות דרך המצלמה של דפנה,
הצילום מאפשר לנשים להציג קול חזותי בנושאים שאינם מושכים תשומת לב אבל בעצם נשמעים דרך המצלמה של דפנה מאוד מרגש וחזק.
בתמונות יש סיפור של רגע שמחה, ודפנה משתמשת בעדשה להפוך את הקול הנשי למוחשי, ומאפשרת לצופה לקרוא מחדש את הסיפורץ
סיפור של יצירה, שינוי ועצמאות.
