ציירת רות וינשטיין פאפוריש
רות מציירת ויוצרת קולאז’ים מזיכרונות ילדותה”
רות עוסקת בזכרונות ילדותה, .
בציורים שעסקו בילדותה והחיבור לאביה הגיאוגרף והמחנך ועד לעיסוק בחיי החברה והסביבה.
מגפת הקורונה
וההסתגרות בבית החזירו את הזיכרונות והגעגוע לילדותה,
והחלה לצייר ולתעד את הנושאים והרגעים שקרובים היו תמיד לליבה.
סגנון הציור של רות מזכיר ציור ילדותי , חופשי, לא מדוייק לעיתים, המספר סיפור של ילד מחיי היום יום שלו , וחוויות רגשיות שמתחוללות בנפשו.
נושאים רבים עוסקים בציורייה של רות, בעיקר נושא הילדות, והחלוצות, שרלוונטי עבורה כיום בעיסוק הפמניזי . אפשר לראות במחברות ילדותה ציורים ואיורים, כחלק מהחקר והעיסוק בילדותה.
ציורים שציורו על מסמכים וספרים של אביה
חקר על עבר המדינה שקשור לחייה, למצב הפוליטי, נושאים של החלוצות שעלו ארצה
אלו שעלו
ארצה לבנות ולהיבנות בה.
פמיניסטיות אמיתיות בהוויתן, הועסקו בכל העבודות הפיזיות
שבהן עסקו הגברים. נשים חזקות אשר חוזקן נמדד בזירה הגברית השופטת .
רות בחרה לצייר את הנשים בעבודה הפיסית העמלנית הקשה.
ציירה פורטרטים שלהן.
, עוד בצייוריה רואים תזכורת לקיבוץ ששהתה בביקורים ארוכים אצל בני משפחתה .
המון אינטימיות ונושאים אישיים עוסקים בציורייה , לא לכל דבר יש פירוש, רות בוחרת לשמור לה את החלקים שהיא משאירה לעצמה, ללא פירוש וללא הסבר.
היא מרבה לשלב ביציורתייה את המילה הכתובה ,
למשל בציורייה שעסקו בפוליטיקה מתנוססת המילה ” מאיין” היא שואלת לאן יפנו מבקשי מקלט והיכן אנו בתוך העולם הזה…
ניתן לראות שמות משפחה מופיעים בציורייה, שם אביה פאפורוש, שם משפחתה.
שורות של מילים מתוך הספרים שכתב אביה.
ה-“אני” של רות וינשטין פאפוריש מורכב מרבדים, זהויות וגם מזיכרונות.
כשהיא מעלה ממעמקי זיכרונותיה את חוויות העבר. משחקי הילדות, חוויות הנעורים מתנועת הצופים, המדורות וחגיגות ל”ג בעומר בשכונה חוויות אלה באים כולם לידי ביטוי ביצירתה, לצד אלמנטים מהבית, מהנוף האישי והציבורי בקיבוץ, נוף הסביבה הסוציאליסטית בה גדלה.
כמו גם מחברות שורה ומשבצות מתקופת בית הספר היסודי.
אותם אלמנטים צורניים החלו להסתתר תחת שכבות מרובדות ולבשו חזות וצורה מופשטת תוך מיקוד ביחסי
קו, כתם, טקסטורה והערך הציורי.
