בשעות הבוקר המוקדמות של האביב”.
הגעתי לעולם … התקבלה בקריאה מופתעת מהדהדת של המיילדת: “בקרוב תינוקות ייוולדו יותר גדולים מהמיילדות! “משקלי היה 4,600 ק”ג וגובהי 57 ס” מ.
.
כמו כל יצורי הזמן, אני ארוגה מחתיכות צבעוניות: רגשות, זיכרונות, רגעים, ריחות, נגיעות, צלילים שנוספו כל יום , מסודרים מחדש במקומות, משנים את הניגודיות, יוצרים דפוסים חדשים בקליידוסקופ של המתבונן..
כמו בני נוער רבים, כתבתי שירה, קראתי ספרים, חשבתי על משמעויות, שאלתי שאלות ויצרתי את העתיד שלי עם הפנטזיות שלי.
את המעבר לישראל עשתה לבדה, הנדודים והמסע הותירו הרבה קולות בלתי מובנים ובועות. בתקופה זו של” זמן צלילה”, אספיר זוכרת את עצמה כמו פקעת כותנה מעוותת בחוזקה, שבה פעמו בבירור: “לשרוד, לעמוד, להוכיח”. העונות חלפו וחזרו עצמן כחום דביק או כקור דוקרני, היופי ועידון היו סגורים על ידי מסך המפריד בין העולמות.
גלגול הנשמה שלה התחיל לכלול צבע ,אור בהדרגה, במשיכות מכחול מהבהבות ,הבזקים של שאלות, פגישות קצרות עם עצמה .עם הופעתם בדרכי את”בני עמי”, לידת ילדים, לימוד פסיכולוגיה, עיצוב,
תוך כדי עבודה כסמנכ”ל כספים במשרה מלאה ואמא לשלושה ,הרגישה שחסרה לה את קלילות החיים והרגשה עצמית .מעין חסר איזון .
לפני 7 שנים נחשפה אספיר למדיטציה בעזרת המורה “וריאסקין מפרויקט ” בודהה בעיר “
שכבות הגולם נעלמו באופן בלתי מורגש ועלו וממשיכים להתעורר חיים רב-שכבתיים, מרתקים, שפשוט מגיעים בזרימה על קנווס, מטביעים את הצופים בעצמם, ומזכירים להם שכל אחד מהם הוא מופע ייחודי
אספיר זוכרת בילדותה יצרנו משהו שקוראים “סודות”, אספנו עטיפות ממתקים, נוצות, עלים, פרחים, חלוקי זכוכית, חתיכות נייר כסף וחפרו בור, הנחנו דפוסים, לחשנו מילות קסם והאמנו שחלומות יתגשמו וכך קרה. כאשר אתה מבוגר, חשוב פשוט להזכיר לעצמך לעתים קרובות, להיות עם עצמך ולשבת בנוחות , לאט להתענג על ההוויה, לחייך לרווחה להזכיר שאתה קוסם
אספיר שפירו אמנית סגנונית , בהחלט מפתיעה , הנראות שלה מעניינת, הדיבור והרוגע שלה סוחף
אתה מתחיל להבין את הלך היצירה שלה,
את התהליך של הציור היא מתחילה עם מדיטציה , , וכך היא שוקעת לעומקים בלתי נתפסים.
כל חייה נכנסים לשם, המחשבות , הזיכרונות
זה מעין אתגר שהיא חיה וקיימת ,
האתגר לעצור מליצור אוטומט , .
אספיר מאמינה ברשת שכולנו מחוברים , את האינפורמציה היא אוספת מהרשת,
עבורה המדיטציה זה לא רק 30 דקות בישיבה עם נשימות עמוקות , בנוסף במהלך היום להיות ולהרגיש שכל משהו את עושה זה בא ממקום ” אני עושה ביודעין , ללא ביצוע דברים במצב אוטומטי וזה אחד מהאתגרים . מציירת בהקשבה לעצמה דרך מידה שזורמת בה מהרשת הגלובלית ..
אספיר מעבירה מסר דרך הציור, היא מרגישה שהשליחות שלה זה לתת לנו הצופים רגע לעצור, לראות לחפש משמעות, לגלות מה רואים , זמן המחשבות , וזמן השאלות ,
השאלה מביאה את האדם לעבור שינוי , מוטיבציה להתקדם.
הציור , הצורות, הצבעים, באים בסימבוליה , מהאינפורמציה שהיא מקבלת ,
היא צינור של אור לעולם לתת לצופה את הרגעים הנפלאים שהם רוצים לשאול ולחפש.
השימוש בעבודותיה הן בצבעי אקריליק
צבעוניות פסטלית באופן נעים ומשתלב בהרמוניה יפה ,
הצבע משתנה קצת בהתאם למסר .
והתוצאה מסקרנת ובלתי סופית.
