השתתפתי בשתי תערוכות בעיר סוג’או בסין בשנת 2023: התערוכה הראשונה הייתה תערוכה קבוצתית , ביאנלה לאמנות שהתקיימה בחודשים אפריל , מאי , יוני 2023.
התערוכה השניה היא תערוכת יחיד עם השם “שכרון צבעים” התקיימה במוזיאון qu art museum בחודשים אוגוסט , ספטמבר , אוקטובר 2023 .
ראיון שפורסם בסין עם הצייר הישראלי רפי פרץ לקראת תערוכת היחיד ותורגם לעברית
שאלה: כאמן ישראלי, איך התרבות הישראלית משפיעה על האמנות שלך?
תשובה: נולדתי בירושלים וגרתי בה עד שנות העשרים לחיי – בציורי העיר ירושלים, עיר הבירה של ישראל, יש מוטיבים של תפילה של יהודים דתיים, בתי כנסת וציורים המתארים את “ירושלים כמרכז שלוש דתות” יהדות, נצרות ואיסלאם, עם האתרים הדתיים החשובים לכל דת – הכותל המערבי – ליהודים, כנסיית הקבר לנוצרים, מסגד אל אקצא למוסלמים, היא אמנם עיר מסוכסכת ומלאה של קונפליקטים, אבל בציורים אני מנסה להביא מעין מבט אופטימי על עתיד הקשר בין יהודים לערבים.
אני גר בתל אביב משנת 1995 והעיר הליברלית והחילונית משתקפת דרך הציורים שטופים באור וללא עננים, ישראל היא מדינה ים תיכונית עם רצועת חוף שגובלת במדבר וכמעט אין עננים במהלך השנה אז יש ביטוי של אור ישראלי נקי, שמש חזקה כמעט כל השנה, תל אביב זוהי עיר בת 114 שנים בלבד, היא נוסדה רק בשנת 1909, כך שרוב הבניינים הגבוהים המתוארים בה הם גורדי שחקים משלושים השנים האחרונות והבניינים הנמוכים הם משנות ה-20 עד שנות ה-50, אז הייתה בנייה בסגנון הבאוהאוס הגרמני, ותל אביב מוגדרת על ידי אונסק”ו כ”עיר הלבנה” שבה יש את הריכוז הגדול בעולם של 4000 מבני באוהאוס, ( גם בשנחאי ובסין יש לא מעט מבני באוהאוס) גם בתל אביב יש את סגנון האדריכלות המזרחי המשלב גם מוטיבים מזרחיים וקשתות שקיים גם בחלק קטן מהמבנים האייקוניים בתל אביב כשהרעיון האדריכלי של סגנון זה היה שילוב של מזרח ומערב דרך הצבעוניות של הנוף האורבני והאור הישראלי הייחודי, אני רוצה להביא משהו מהטמפרמנט והאופי הישראלי החם והאופטימי.
ישראל מדורגת 4-6 במדד האושר העולמי, למרות המאבק הביטחוני המורכב שישראל נמצאת בו מאז הקמתה, הציבור הישראלי חם, נמרץ, ישיר, קצת חצוף ונועז וניתן לראות זאת גם ב חיוניות גידול ילדים ומשפחה – ישראל היא המדינה עם הכי הרבה ילדים למשפחה במדינות המפותחות… (3.7 למשפחה) וזה אף גדל בשנים האחרונות… הישראלים שמים את הזוג והמשפחה במקום מרכז, לכן יש מוטיב של זוגות ומשפחות עם ילדים, אני רוצה לבטא בגודש הזה את העובדה שישראל היא מדינה צפופה, אינטנסיבית, צעירה, אומת סטארט-אפ שמחה ותוססת.
שאלה: האם אתה יכול לדון בתהליך האמנותי שלך, מהרעיון ועד ליצירה? מה ההשראות שלך?
תשובה: עבדתי 15 שנה עם ילדים והושפעתי מהיצירתיות הנאיבית והספונטנית שלהם.
בתהליך העבודה של הציורים העירוניים הנאיביים, אני עורך תחילה מחקר על כל עיר ועיר שאני מצייר ומגלה את הבניינים הנמוכים והגבוהים האייקוניים מימי קדם ועד ימינו המודרניים, בוחר מבנים בעלי צורה מיוחדת או מבנים בעלי משמעות למדינה ולעיר, בנה מחדש את העיר עם הצייר במרכז שעומד עם בד ומצייר את הנוף האורבני מולו, בדרך כלל יש שתי גננות עם בנות אוחזות בדגל המדינה שאני מצייר, וזוגות של גברים ונשים מתנשקים או משפחות עם ילדים, אני מתכנן את הערים עם שדרות פרחים, שיחים נמוכים, שדרות עצים, אחריהם אני שם בניינים נמוכים ואייקונים, מאחוריהם צמרות עצים גדולים ומאחוריהם מגדלים וגורדי שחקים, בשמיים בחלק מהציורים שמתי בלונים, עפיפונים או אם זה בלילה אז כוכבים, או זיקוקים ופנסים כדי להדגיש את האור והצל… אני משתמשת בצבעי אקריליק על קנבס, יש גם סדרות של ציורים עם צבעים עזים , ואני אוהב את השימוש בצבעים מנוגדים, בעיקר אדום על גבי המדשאות הירוקים והבניינים בצבעים חמים של אדום, כתום, צהוב, ורוד על רקע העצים הירוקים והשמים הכחולים, צבעים עזים מאוד שמביאים הרבה אור, אופטימיות, שמחה.
שאלה: מה אתה מקווה שאנשים ייקחו מהאמנות שלך?
תשובה: בציורי הנוף האורבני, אני רוצה שכולם יראו, יזדהו ויתחברו להיסטוריה ולחוויה של המקום הפיזי בו הם חיים, שיראו את התפתחות ארצו דרך התלבושות, המבנים האייקוניים העתיקים, עם גורדי השחקים העכשוויים.
שאלה: העבודות בתערוכה זו הן על קנבס, לוח ונייר, עם אילו חומרים אתה מעדיף לעבוד ולמה?
תשובה: אני אוהב לעבוד עם מגוון חומרים וטכניקות… ולבטא את כישוריי השונים. הציורים הנאיביים הגדולים הם רק בצבעי אקריליק על קנבס, בעבר ציירתי ציורים ריאליסטיים של זוגות ופרחים, והם היו בצבעי שמן על קנבס. יש סדרה גדולה של ספרי אמן שבהם אני עובדת עם צבעי אקריליק, דיו, טושים, עפרונות, עטים,
=================
שאלה: האם יש יצירת אמנות בתערוכה הזו שאתה מרגיש מחובר אליה במיוחד? אתה יכול לשתף את הסיפור מאחורי זה? או שיש סיפור מסוים שהיית רוצה לחלוק עם הקהל?
תשובה: הציור האהוב עליי בתערוכה הוא הציור של העיר סוג’ואו עם תעלות המים ועצי הבונסאי, בציור הזה ובאחרים שיצרתי על ערים בסין עשיתי עבודת מחקר בעבר, תחילה על התלבושות הסיניות המסורתיות, מקדשים עממיים מסורתיים, מקדשים בודהיסטים, טאואיסטים וקונפוציאנים, כלי תחבורה סיניים עתיקות כמו כרכרות, ריקשות, ספינות מעוטרות בדרקונים, פסלים סיניים עתיקים, עצים האופייניים לסין כמו הבונסאי, אהבתי מאוד את תעלות המים שנותנות תחושה של ונציה של המזרח הרחוק, עם הפנסים המיוחדים, העיר העתיקה של סוז’ו היא כמו כפר יפה וקסום בפנים נוף עירוני עשיר, במרכז הציור שמתי את המקדש המפורסם של העיר ומאחורי אפשר לראות את מרכז העסקים עם גורדי השחקים ואת קו הרקיע המפורסם של העיר, יש לי רצון לשלב ישן עם חדש שמביא את המסורת המפוארת של העם הסיני עם חדשנות, קידמה, וגורדי השחקים שהופכים את סין לאימפריה המשפיעה ביותר ומדינה בעולם … בעשורים הקרובים …
שאלה: האם תוכל לספר לנו על המחשבות והרעיונות הראשוניים שלך ליצירת סדרות נוף? לגבי הציור “רפאל פרז אחרי ראובן רובין”, תוכל בבקשה לחלוק את ההשראה שלך ואת הסיפור מאחורי היצירה?
תשובה: הצייר ראובן רובין, יליד 1893, הוא מהציירים המפורסמים בישראל, הוא שייך לקבוצה של כמה אמנים המכונים “האמנים הישראלים הלאומיים” שציירו את נופי ישראל לפני הקמתה בשנות העשרים והשלושים. של המאה הקודמת, ציורים בסגנון נאיבי, רומנטי, המציאות הייתה הפוכה, אלו היו ימים של קשיים מצוקות כלכליות עצומות, עוני, ימים לפני קום המדינה, פרעות ואלימות של ערבים נגד יהודים, ובאירופה השמדת שליש מהעם היהודי בעולם, רצח של 6 מיליון יהודים, שרק מעטים מהם נמלטו ושרדו את תופת השואה.. הקהילה היהודית בישראל הייתה קטנה והתמודדה עם אתגרים רבים ונאלצה לשדר אופטימיות לעצמה, לשרוד את הזמנים הקשים, דרך הציור ניסו האמנים לצייר אידיאליזציה וחיים משותפים בין יהודים לערבים, קונפליקט שקיים עד היום, ויש לי גם סדרה ענקית של ציורים נאיביים שעוסקים באידיאליזציה של חיים משותפים.
בציור המחווה לראובן רובין, בצד ימין, רואים את העדה המוסלמית עם לבוש מסורתי, רועה, עצי זית, כפרים ערביים וחמורים ככלי התחבורה העיקרי שלהם, בצד שמאל של הציור רואים את קיבוצניקים, ראשיתה של החקלאות המודרנית והמפותחת, האמונה בעבודה העברית והפועל היהודי שסלל כבישים ובונה את ארצו… הקדשתי חמישה ציורים מסדרת המחווה לחמשת האמנים הישראלים הלאומיים ביניהם ראובן רובין, נחום גוטמן, משה. קסטל, ישראל פלדי ויוחנן סימון, האמנים הללו הם היקרים ביותר באמנות הישראלית בגלל החזון הנאיבי והאופטימי שהם העבירו ביצירותיהם, הקדשתי ציור לכל אמן רק אחד שבו כללתי בין 30-50 שלו יצירות מפורסמות וכמובן בנו אותו עם הצבעים האופטימיים והקומפוזיציות הסימטריות האופייניות לי…
הציירים הללו הם מקור ההשראה ואני מרגיש מחויב להמשיך את דרכם האמנותית בשפה המיוחדת שפיתחתי…
