אלעזר גלעדי-אמן ישראלי אמן
“בכל ציור, דומם, פורטרט, דמויות, ניתן לפגוש קצת מהאישיות שלי…
הביטוי והתפיסה שלנו כאמנים באה לידי ביטוי בדמות כלשהיא שבחרנו לצייר….”
כך מסביר לי, אלעזר בשיחתנו.
אלעזר נולד במושב “עולש” שבעמק חפר.
כילד ואח תאום , נמשך אלעזר לאומנות ופיתח אליה אהבה גדולה. במיוחד משך את ליבו הסגנון הראליסטי.
כילד שגדל במושב, הדבר הטבעי ביותר עבורו, היה לשלב את האומנות שלו עם הטבע. כך, בפשטות, על ארגזי מחברת דפרון 40, שהוא ואחיו התאום היו מאיירים עליהן, או בסדנא בבית האריזה בה גלפו האחים בקליפות ענפי האקליפטוס.
אך החלום שלו להיות צייר התנדף עם השנים.
בשירותו הצבאי היה חובש צבאי ושם עבר חוויות קשות, שהפכו עם הימים לחרדות, דיכאון ותסמונת פוסט טראומטית.
אלעזר נאבק במציאות חייו ולא ויתר. לעתים תפקד באופן רגיל ולעתים נזקק לסיוע בשל תפקוד נמוך, אך בעזרת הציור, הצליח אלעזר לשקם את חייו “הציור הפך להיות כל עולמי…”.
עם זאת, אלעזר שאף להגיע לתפקוד מלא ולהקים משפחה ואכן, בנו הבכור, שנולד לפני מס’ שבועות, העניק לחייו משמעות חדשה :”…הדבר הטוב ביותר שקרה לי”…
האומנות עבור אלעזר היא תרפיה, רוגע, והזדמנות להתבוננות.
עיקר ציוריו הם מתוך התבוננות בקומפוזיציה שעוברת אל הבד. מה שעיניו רואות, (טבע דומם, כלי עבודה, דמויות, אנשים…), עובר באופן ראליסטי לבד, אך בניגוד לציירים ראליסטים אחרים, אלעזר מוסיף “את עצמו” לציור..את מחשבותיו, דמיונו ואת הרבדים של המציאות הרגשית שלו.
הוא מחבר את עצמו לנשואי ציוריו, הפך להיות חלק מהם והם ממנו. גם על הדומם “עבר משהו” והמשהו הזה קשור אליו, אל מציאות חייו ואל המשמעויות שהוא נותן למציאות.
התהליך הזה קורה מבלי שהוא יתכוון לכך.. קצת מעצמו, ומרגשותיו, נכנס לכל דמות- גבר, אישה, חפץ. כך למשל, ניתן לראות ציור של ילד יושב על כסא, אבל חלק מגופו, שונה..הכתפיים רחבות יותר כמו של מבוגר..האם זה הילד שגילף ענפי אקליפטוס בסדנא במושב? כבר אז הכתפיים שלו היו רחבות כדי לשאת את המשא…?
ולא רק זה..גם הצופה ששואל עצמו “למה התכוון הצייר?” הוא חלק מהעניין ..הכל דינמי והמציאות זזה ומשתנה, אך בעיני אלעזר, זוהי זוהי המציאות!!! זהו הראליזם והוא אחראי על החיבורים.
משיכתו לנושא הדומם, כלי עבודה, דברים שניתן לראות עליהם את הזמן, את ההתיישנות. דוממים שהתכלו, עברו אירוע בחייהם, ומצוירים כעת בגוונים חיים ורכים…כן, גם זו מציאות.
ציוריו מצוירים ברכות, בצבעי שמן, נגיעות ומשיכות מכחול נעימות ועדינות נראות על הבד ויוצרות חיים חדשים, עם רגש , אפילו הדומם קם לתחייה.
אלעזר לא מסכים להכניס את יצירותיו למסגרת של שיקולי עלות תועלת. הוא לא יוצר לפי גודל ובמסגרת של אילוצי זמן. האם הציור יתלה? לא ממש מעניין אותו. מתי העבודה תסתיים? אולי עוד שנה..מי יודע.
האומנות התפתחה עם השנים , אנחנו מדינה צעירה וחלק גדול מההשפעות על האמנים הן מקום המדינה, הידע נגיש, ההיסטוריה נגישה,
אלעזר בעד ההשפעה אך הכל באופן שיהיה מאוזן.
המון אמנים עושים מחווה לאמנים גדולים ופחות שמים דגש על מה בא ממך כאמן, ובעיניי אלעזר זהו חיסרון, ישנו יתרון כי המדיה כאן והתקשורת זמינה, ויש הזדמנות לתהילה, אך משהו ממך כאמן צריך להיות טמוע ביצירה .
לאנשים יש המון מה לומר לעולם, כולנו שונים קצת מהאחר, לכן יש בנו משהו ייחודי והוא צריך לבוא תמיד לידי ביטוי כאמן וביצירה .
כיום הוא מתחיל לעבוד על תערוכה חדשה , חומרים חדשים שיגעו בתקופת הילדות והצבא.
אלעזר בעד ההשפעה אך הכל באופן שיהיה מאוזן.
המון אמנים עושים מחווה לאמנים גדולים ופחות שמים דגש על מה בא ממך כאמן, ובעיניי אלעזר זהו חיסרון, ישנו יתרון כי המדיה כאן והתקשורת זמינה, ויש הזדמנות לתהילה, אך משהו ממך כאמן צריך להיות טמוע ביצירה .
לאנשים יש המון מה לומר לעולם, כולנו שונים קצת מהאחר, לכן יש בנו משהו ייחודי והוא צריך לבוא תמיד לידי ביטוי כאמן וביצירה .
הסיבה העיקרית שאלעזר מצייר מהתבוננות כי בעיניו המציאות היא אובייקטיבית, שעות מול יצירה גורמת לו להגיע להבנה וחיבור ולשם הוא מגיע להרפיה ורוגע.
כיום הוא מתחיל לעבוד על תערוכה חדשה , חומרים חדשים שיגעו בתקופת הילדות והצבא.
