מרכז אדמונד דה רוטשילד יוצא בתערוכה נוספת הפעם בנמל קיסריה

“בתוך הקונטקסט”, מרכז אדמונד דה רוטשילד בשיתוף עם החברה לפיתוח קיסריה יציגו תערוכה המחברת בין היצירות לנוף הימי הנשקף מבחוץ.

התערוכה תוצג בתאריכים:

4.8.2023 – 6.10.23

אוצרת: נוהר בן אשר

אוצרת משנה: נופר כהן

משתתפים.ות

יוהד ארקין, שני אביבי, לירון פין, ליטל גולדנברג, בנימין הסנוט, יבגניה קירשטיין, אסא ריקין, גל ברין, אורי שיפרין ענבי

מרכז אדמונד דה רוטשילד יקיים יפתח החל מה-4 באוגוסט את התערוכה: “בתוך הקונטקסט” שתהיה הפעם בנמל קיסריה, במסגרת שיתוף פעולה עם החברה לפיתוח קיסריה.

״בתוך הקונטקסט״ היא תערוכה קבוצתית הבוחנת את היחסים בין הצופה-יצירת אמנות- אמן.נית בהקשרים קהילתיים ומשתמשת באופי של חלל התערוכה, בנמל קיסריה, כנקודת התייחסות ביצירות. התערוכה מציגה תשע יצירות אמנות פיסול, מיצב ווידאו של אמנים צעירים אך מנוסים שהשתתפו בתוכנית לקידום אמנים של קרן אדמונד דה רוטשילד.

בשנים האחרונות ניכרת מגמה המעלה על נס את המפנה החווייתי בצפייה באמנות עכשווית המדגישה חווית צפייה או השתתפות שהיא חומרית, חושית ופיזית בהקשרים קהילתיים. התערוכה בוחנת את האפשרות כי יצירות האמנות אינן מוצבות כפריט מרוחק, אלא מהוות פתח לפגישה אינטימית המאפשרת שיתוף של הצופים והצופות בחייהם של האמנים והאמניות בסביבה ובקהילה שבה הם חיים. היצירות נוגעות בסגנון הפופ וכל אמן ואמנית חושפים בפנינו את סיטואציית החיים שבה הם יצרו, היכן שהו – ובכך שואבים אותנו אל עולמם.ן האישי והקונקרטי.

״בתוך הקונטקסט״, כשמה, מתייחסת גם לחלל התערוכה השוכן בנמל קיסריה ומשקיף אל הים הרחב.

חלק מהיצירות, בדומה לקו החוף, מבטאות אזורי טווח, ביניים למשל כמו בעבודה העדינה ״ביני לביני״ של ליטל גולדנברג שעוסקת ביחסים של חוץ ופנים הנפש או האמן אסא ריקין שחוקר את הממשי והמופשט דרך אמצעים דיגיטליים ודימוי הים. עבודת אחרות מבטאות כמו ״התנגשות״ בין ים ליבשה ועוסקות בהיבטים אקולוגיים עכשווים למשל כמו בעבודתם של גל ברין הרוקמת ממצאים עתיקים ופסולת שהוצאה מחופי קיסריה, בנימין הסנוט מפסל סירה ועוסק בשחזור ידע קדום ממשפחתו באמצעות טכנולוגיות חדשות ואיבגניה קירשטיין דרך עבודת קדרות, עוסקת במשבר היכחדותן של דבורים ותהליכים אבולוציונים-טכנולוגיים בעקבות כך.

משתתפים בתערוכה:

בנימין הסנוט (Duck)- עוסק בחיבור של האדם לטבע, הניתוק ממנו, בשל המהפכה החקלאית והתעשייתית והגעגוע התמידי לחזור לחיים פשוטים. בעבודתו Duck סנוט בונה סירה מעץ באמצעות שיעורי DIY ביוטיוב, במלאכת יד שעברה למעשה מאב לבן במשפחתו עד שנעלמה עם פטירתו של הסבא רבא. הפעולה של שחזור ידע קדום ממשפחתו דרך טכנולוגיות חדשות, הביאה אותו ליצור סירה שהיא גם ברווז. חיה אמפיבית, השייכת גם למים וגם ליבשה. הסירה לא יכולה לשוט והברווז הוא בעצם ברווז צולע שלא יכול להתקיים. האובייקט שהיה צריך להיות פונקציונאלי נושא את החן של מלאכת היד העמלנית מן העבר המפואר אך משאיר אותנו עם תהיות על צריכת ידע בהווה.

ליטל גולדנברג (“ביני לביני” – מארמית ״בין לבין״) – ליטל גולדנברג חוקרת את שקית הניילון הפשוטה (העשויה במקרה זה מפוליאתילן), כחומר גלם ליצירה בצורפות בעת לימודיה במכללה בתל חי. הנוף המקומי, אבני הבזלת של רמת הגולן, אדמות המרחבים וצמחים מקומיים זלגו לתוך יצירתה והיא יוצרת מעין אלמוגים וצדפים בשקיפויות שונות. בעבודתה היא מחפשת לבטא את הטווח הרחב שבין חשיפה והסתרה ויוצרת מרקמים ורמות שקיפות שונות.

שני אביבי (״יד הבתולה״ או ״יד אל אדרה״) – שני אביבי יצרה עבודת וידיאו המתמקדת בתנועת צמח שושנת היריחו. זהו צמח מדברי יבש בעל מנגנון תנועה הנפתח ומפיץ את זרעיו רק כאשר הוא במגע עם מי גשם. בתרבויות שונות קיבל הפרח משמעות רוחנית ופולחנית, ומכאן גם כינויו ״יד הבתולה״ בשל האמונה כי הוא תומך בפריון. בעבודת הוידאו אביבי כמו מאנישה את הפרח, ויוצרת בפעולה דיגיטלית גשר אל תרבויות פולחניות עתיקות. השושנה בווידאו נפתחת ונסגרת ומזכירה נשימות של יצור חי. על ידי כך האמנית ממקדת אותנו לפעולה מדיטטיבית של התבוננות וצפייה בתנועת הצמח וגורמת לנו לרגעים, אולי כמו בתרבויות עתיקות, להתאחד איתו.

גל ברין (“אוצר”) רוקמת על בד דימויי עתיקות שהוצאו ממצולות הים בקיסריה כמו שברי פסלים ומטבעות המוצגים כיום במוזיאונים. בנוסף לאובייקטים נכספים אלו היא גם רוקמת פסולת שהושלכה לים כמו שקיות, כוסות וחלקיקי פלסטיק. השילוב הזה: תיאור העבר המפואר אל מול העתיד האקולוגי המטריד, קושר את ההיסטוריה דרך ייצוגים של אובייקטים ששרדו ויישרדו עידנים. בניגוד לפסלים, המטבעות ופסולת הפלסטיק, העבודה של ברין דווקא ברת חלוף. היא עשויה מחומרים פשוטים בד וחוט רקמה שמזכירים לנו את קטנות האדם אל מול ההיסטוריה, כבלי הזמן והים האימתני.

לירון פין (“זרים של חלודה”) עוסקת ביצירתה בזיכרון ושיבושו דרך הטבע. היא מציגה סדרה של זרי פרחים שקיבלה בכל יום שישי מבן זוגה. עם תהליך הנבילה של הפרחים היא מרתיחה אותם, ומדפיסה אותם על גבי נייר ומניילנת אותם לכדי עבודת קולאז׳. היצירה חונטת ומשמרת את הפרחים וזיכרונם אך באותה הפעולה היא גם יוצרות עיוות, ערבוב ושיבוש של הזיכרון.

אסא ריקין (ציפה”) עוסק ביצירתו בפירוק והרכבה דרך אמצעים דיגיטליים ופותח מרחב חדש להתבוננות על מושגים מוכרים משפת האמנות החזותית כמו הממשי והמופשט. ביצירתו ״ציפה״ ריקין מזקק רגעים משחיות יומיות בים בהן הוא חווה מאבק ושחרור, התמסרות וניסיונות לשליטה. בעבודת הווידאו הוא מפרק את דימוי גלי הים לריבועים- ריבועים, ויוצר פסיפס של טקסטורות ותנועה. הוא ״מסדר״ את פיזור הגלים, פעולה שהיא במהותה מנוגדת לטבע הים, הפראי והכאוטי. עם סידור זה, נוצר תהליך פרגמנטציה מתמשך, בו האמן מחלק את גלי הים לעוד ועוד ריבועים שקטנים והופכים בסופו של דבר לפיקסלים בלתי נראים. דימוי הים האין סופי שחולק לשברים גיאומטרים חוזר אט אט לצורתו המופשטת, אך בניגוד למקור הגועש והחי, הים הדיגיטלי של ריקין נשאר שטוח ומרודד.

יוהד ארקין (“גן אנגלי”) חוגג בגוף עבודותיו את סגנון הפופ, משתמש בחומרים סינטטיים וצבעוניות עזה, וחוקר את הפרדוקס של היפה והנלעג. ביצירה ״גן אנגלי״ הוא מציג אלמנטים מעולם הבוטניקה, גם בהשראת עבודת הגינון בה הוא עוסק ומעמיד שני פסלים של נדל ארסי ועשב שוטה. הגן האנגלי, עוד במאה ה18 הוא ניסיון לייצר חיק טבע שמדגיש את תחושת הביטחון וההנאה לאדם. הגינון המרהיב הינו מלאכת מחשבת של טופוגרפיה מתוכננת היטב, אף על פי שאינה נראית כזאת. הרצון להתחבר לטבעי ובכל זאת להישאר בטוחים מול איתני הטבע גורמת לאדם ליצור מוטציות ומניפולציות שמקבלות ביטוי גם באסתטיקת הפופ הנגישה והממכרת.

אורי שיפרין ענבי (“מגדלור”) מבקש לבחון בעבודותיו שאלות אודות עיצוב ותהליכי יצירה, על ידי שילוב של פרפורמנס וקראפט. יצירותיו מושפעות מתיאטרון הבאוהאוס של אוסקר שלמר שהיה ידוע בעיקר כיוצר הבלט הטריאדי שהציג בובות, צבעים עזים ותנועה על הבמה. בתערוכה ״בתוך הקונטקסט״ שיפרין-ענבי משתמש בנמל קיסריה כתפאורה ליצירה ״מגדלור״ ומציב אותה בסמוך למים. המגדלור שמשמש כמפיץ אור לשם סיוע בניווט ושיט בים, כאן בתערוכה מופקר מתפקידו המקורי והופך לאוביקט מופשט, קוביה גדולה ומנצנצת. שיפרין ענבי בוחר בחומר המנצנץ, ומשתמש באור השמש והשתקפות המים על מנת ליצור מפץ של אור ולנווט את הבאים לתערוכה.

…