ממזגת חושים- איילה שמואלי
להריח שיר ולטעום מנגינה,
לשמוע ציור ולראות אותו מתוק,
למשש את הרוח ולשאוף לרחוק.
המושג סינסתזיה-ערבוב בין חושים, הסעיר את חושיה של האמנית איילה שמואלי, הניע אותה לפעולה רב מערכתית ולתצוגה בתערוכה “יחידה נבחרת” (יוני 2023, בית האמנים, ת”א).
המחקר הפסבדו מדעי של שמואלי על קולטני חמשת החושים האנושיים החל באיסוף חומרים והתבוננות רנטגן נוקבת בעומקי עומקו של גוף האדם. בכל חוש התגלתה תנועה מסוגה, קומפוזיציה מפתיעה, שיווי משקל עדין, מרקם ייחודי והתנהגות מותאמת לצרכים השונים של מנגנוני ההפעלה החכמים של הטבע.
הדימויים עוררו בה גועל לצד התפעלות וסקרנות. ריבוי הפרטים ויופיים לא נעלם מעיניה כמו גם ההכרה המתעתעת שאותם חושים שאחראים על תפיסת עולמנו, נראים לעיתים זרים ולקוחים מעולמות תוכן רחוקים.
תהליך העבודה האמנותי של שמואלי כלל חילוץ מידע צורני, חומרי, אסתטי וצבעוני מתוך נתוני המחקר. בהמשך פנתה להפשטה, הגדלה והשטחה. בתבליטי הקרטון והנייר, בציורי האקריליק ו”בספר ההדרכה” שהציגה, תורגמו סחוסי מערכת השמיעה לשדה קרחונים חדים וקולטני חישה הומרו לגלעד אבנים מט לנפול.
חלקיקים מיקרוסקופיים פנים גופניים הפכו למאורעות טבע חיצוניים לגוף האדם וכך הגשימו את ייעודם המקורי- לחבר ולתווך את החוץ אלינו פנימה.
ב”ספר ההדרכה” ממחישה שמואלי עירוב חושים באמצעות סימנים פרי המצאתה ומשפטים המתארים רגעים כביכול נזנחים וחסרי חשיבות מחיי היום יום:
“בוקר כוס זכוכית קפה קר קרח רעש של משאית עושה רוורס”- לראות את הרעש, להריח את הקרח ולטעום את הבוקר.
***
לו יכלו החושים כולם להתגייס האחד למען השני, לשלב נוירונים ולהצליב חיווטים, הייתה תפיסת המציאות שלנו מתרחבת לממדים חדשים והופכת עשירה פי כמה. אך אולי ההפרדה היא גם ההצלה-מנגנון הגנה השומר עלינו מפני עודפות, הצפה וטביעה.
