שגרתו של לירוי בר נתן כללה ביקורים תכופים בביתה של סבתא רבתא. באחד המפגשים הוא נחשף לסיפור חיים מרתק ומיסטי, שהיה נשמע על גבול המדע הבדיוני. לימים, כאמן, הוא תרגם את סיפור חייה ליצירה עוצרת נשימה וכעת מציג אותה במסגרת תערוכת “שׁוֹנוֹת Mis
cellaneous – 2023″ במרכז אדמונד דה רוטשילד. היא עשויה מפחם וסאונד מוזיקלי ומאגדת כמה דורות במשפחה אחת.
“אמה של סבתא נחטפה בידי הארמנים שקעקעו אותה
כמיועדת לנישואין בגיל פוריות, הפרויקט שלי משחזר את
הסיפור שלה”
שגרתו של לירוי בר נתן כללה ביקורים תכופים בביתה של סבתא רבתא. באחד המפגשים הוא נחשף
לסיפור חיים מרתק ומיסטי, שהיה נשמע על גבול המדע הבדיוני. לימים, כאמן, הוא תרגם את סיפור
חייה ליצירה עוצרת נשימה וכעת מציג אותה במסגרת תערוכת “שׁוֹנוֹת Miscellaneous – 2023”
במרכז אדמונד דה רוטשילד. היא עשויה מפחם וסאונד מוזיקלי ומאגדת כמה דורות במשפחה אחת.
“שׁוֹנוֹת Miscellaneous – 2023” תערוכת אמנות-עיצוב מתוך
“החממה” – מרכז אדמונד דה רוטשילד
אוצרת: עפרה חרנ”ם
אוצרת משנה: נופר כהן
נעילה 10.3.23
עבודות פיסול, קרמיקה, ציור, סאונד, וידאו ומיצב המפוזרות בחלל מבטאות אמת אינדיבידואלית של
כל אומן בדרך אחרת, לעבר שלו, לחייו, לנפש המסוימת שלו, שתופסת זאת אחרת.
בתערוכה עוצרת נשימה בשם ׳שונות׳ מציגים את עבודת הגמר שלהם במרכז אדמונד דה רוטשילד
מספר אמנים שמצביעים כל אחד על האמת שלו. הפרויקט שנצטוו להכין הוא של החממה –
שמחברת בין אמנים למעצבים ומאפשרת פלטפורמה לבדיקה והעמקת פרקטיקות העבודה של
משתתפיה. המשתתפים בה יצאו למחקר אישי שהתחיל סביב המונח ׳אמת׳ ושקע אצל כל אחד
ואחת במקום הספציפי והאישי השמור למושגים מופשטים מסוג זה.
אחד מהם לירוי, שמרתק בסיפור שהוביל לקונפליקט משפחתי שמושמע בסאונד בזמן הצגת
הפרויקט:
“מימין ניצבת בדרה, סבתא-רבתא שלי, שלא הכרתי אותה. תחילה ציירתי את פניהּ בפחם. בהמשך,
קווים שחורים צפופים הפכו לבור בבטן שלה. משמאלה נמצאת שרח, אמא שלה. בדרה נחטפה בגיל
שמונה על־ידי שתי נשים בקמישלי שבסוריה. שרח אימהּ מצאה אותה כשפניה מקועקעות, מנהג
ארמני לסימון נערות פוריות. הסאונד בעבודה מורכב מזיכרונות של אמי שלומית ושל דודתה שרה,
המספרות על החטיפה של בדרה ועל סיפורי השדים של משפחתנו”.
“דרך הציור והסאונד אני מתבונן בעבר המשפחתי שלי ובכוח שלו להשפיע על חיי. אני תוהה, איפה
התחילה הטראומה שלנו, של בדרה ושלי; ואיך משפיעה כרוניקה של השתקה על הדורות הבאים.
יחד אנחנו מעבדות את אופן ההתמודדות במשפחה שלנו עם טראומה. העבודה עוסקת בדמות
הורית שיכולה להיות מגוננת או מפקירה. איך ילדה בת שמונה יכולה להתגונן מפני תקיפה פיזית,
כאשר שתי נשים מחזיקות לה את היד; ומי החזיק לי את היד?”.
כך נולד הרעיון מאחורי היצירה: בזמן השואה הארמנית “בדרה”, סבתא של אמא ואחותה שיחקו
ליד הנהר והיא נשארה לבד, שם נחטפה על ידי נזירות מקומיות שקעקעו עליה סמל שמצביעה שהיא
בגיל פוריות. זה היה חלק ממנהג ארמני שהיה מיעד נערות להינשא בגיל פוריותן.
מאז, בדרה מספרת שהיו חוטפים אותה שדים שהיו גרים מתחת לאדמה של הבית שלה, חזור ושוב,
כל כמה ימים. אמה הייתה משיבה אותה כל פעם על ידי התמקחות איתם.
האם בעקבות החטיפה בדרה חוותה פוסט טראומה ודמיינה חטיפות חוזרות?
או שזהו דמיונה ולא המציאות עצמה?
האומן לירוי מציג את הקונפליקט המשפחתי בינו לבין אמא שלו בהקלטה שמצטרפת ליצירה שהכין.
על הבד צייר בפחם את בדרה ושרח אמה, וכשמביטים בהן, אמא שעומדת לצד בתה, שתמיד תמכה
בה והאמינה בגרסה שלה. מאזינים לסאונד של לירוי ואמה – בנות הדור הבא מנהלות דוח שיח על
פיסת העבר. אמו של לירוי טוענת שהחטיפות החוזרות של בדרה על ידי השדים לא קרו במציאות
אלא זוהי פוסט טראומה של בדרה מהחטיפה הראשונית ולירוי, בן הדור הזה מעלה את הקול
ומתווכח עם אמו, שמוכרחה להאמין לילדה בת 8 שנחטפה באכזריות.
