ליהיא טלמור – בין זיכרון, מקום ואור
יצירתה של האמנית ליהיא טלמור נטועה במפגש שבין ראייה אדריכלית, חקירה אנושית עמוקה ושפה חזותית רגישה ורבת שכבות. עבודותיה אינן מתארות מקום במובנו הפיזי בלבד, אלא מבקשות לנסח את היחסים המורכבים בין אדם, נוף וסביבה, כפי שהם נחרטים בזיכרון ונבנים מחדש דרך האמנות.
התחלה וקריירה
היסודות לדרכה האמנותית של טלמור הונחו כבר בלימודי האדריכלות, אשר פתחו בפניה תפיסה אסתטית רחבה, חשיבה מרחבית וראייה כוללת של המציאות. במסגרת לימודיה נחשפה לעיצוב דו ותלת ממדי, לסדנאות צילום ולעבודה בחדר החושך, כלים שהפכו בהמשך לאבני יסוד ביצירתה.
ילדותה ונעוריה עברו ברמת אביב הישנה, בסביבה תרבותית עשירה שבה חיו ופעלו ציירים, מוזיקאים ומשוררים. חוויה זו נטמעה בה כקרקע טבעית ליצירה. את לימודי הציור המשמעותיים החלה בסטודיו של פנחס אברמוביץ, חבר פעיל בתנועת “אופקים חדשים”, ממנו הפנימה את תפיסת הקומפוזיציה והצבע. אמירתו כי “הצבע בציור הוא לא פיגמנט, הוא אור” מלווה את עבודתה עד היום.
בשנת 1980 עברה עם משפחתה לקראקס, ונצואלה. לאחר ניסיונות שלא צלחו להתקבל למוסדות לאמנות ולעיצוב, התקבלה למרכז להוראת אמנות ההדפס. שם העמיקה והשתלמה במגוון רחב של טכניקות גרפיות, ובהן תחריט, ליתוגרפיה והדפס רשת, תחום שהפך לציר מרכזי ביצירתה.
תהליך היצירה
התהליך היצירתי של טלמור מתחיל בחקירה ובשוטטות. היא אוספת, מלקטת ובוחנת ממצאים, תוך התפרשות רוחבית לתחומי ידע שונים. תפיסתה משלבת מבט מערכתית עם עבודה פרטנית ומובנית, השפעה ישירה של הכשרתה כאדריכלית.
עולמה האמנותי מושפע גם מתחומי דעת עיוניים, בהם תורת הספרות, מדעי החברה, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, ומתשוקתה המתמשכת להבנת ההתנהגות האנושית. עבור טלמור, היצירה היא תהליך של התבוננות, פירוק והרכבה מחדש של המציאות.
השפעות והשראה
מקורות ההשראה של טלמור נטועים בתפיסות של שוטטות וראייה כחקירה. היא מושפעת מהגותו של ז’ורז’ פרק, שראה בהתבוננות המדוקדקת במרחב כלי לחשיפת הראוי לציון, ומהוגה הדעות אבי ורבורג, שביקש להבין את האמנות כביטוי של תודעה וידע, ולא רק כמבנה צורני.
העיסוק באטלס הזיכרון של מנמוזינה מרתק אותה במיוחד, ומוביל להרחבת הקשר שבין ראייה לידיעה, בין דימוי לזיכרון, ובין תיעוד לבדיה.
התפתחות אמנותית
לאורך השנים עובר כחוט השני בעבודתה החיפוש אחר מקום והניסיון לברוא ממנו סיפור אישי. יצירותיה נולדות בעקבות סיורים וביקורים באתרים שונים, ובהשראת צילומים שהיא מצלמת בשטח. עם זאת, היצירה הסופית אינה ייצוג ישיר של המקום, אלא ביטוי ליחסים שבין האדם לנופו ולסביבתו.
טלמור עושה שימוש במגוון טכניקות, לעיתים בנפרד ולעיתים במשולב, כאשר הטכניקה אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי. היא נוטה לעבוד בסדרות ולא ביצירות בודדות, מתוך רצון להעמיק בנושא ולבחון אותו מזוויות שונות.
טכניקות וכלים
בשלב מוקדם של דרכה פיתחה טלמור באופן עצמאי את טכניקת התצריב הצילומי. עבודתה משלבת הקרנה של מקור צילומי על לוחות נחושת המצופים באמולסיה רגישה לאור, לצד עבודה בלוחות נוספים בטכניקות תחריט מסורתיות כגון אקווטינטה, חרט וחרט יבש.
בתהליך העבודה נוצרת חפיפה של דימויים של נופים ומבנים, רובד על גבי רובד, בדרך של כיסוי וגילוי. בשנים האחרונות החלה לעבוד גם בטכניקת הפוטוגרבור, המאפשרת לה לשמר את דיוק הצילום המקורי, ובו בזמן ליצור מתח פואטי בין זיכרון לאמצאה.
פרויקטים מרכזיים
אחד הפרויקטים הבולטים ביצירתה הוא הסדרה Ría: Everything remembered is dear, everything remembered is there, שנוצרה בעקבות מסע בדרום ארצות הברית עם בתה האנתרופולוגית רותי טלמור. הסדרה, המבוססת על תצלומים משנת 2013, עוסקת בזיכרון, במסע ובמיתוס האמריקאי, וכוללת ספר אמן דו לשוני המלווה ביומן מסע ובטקסטים מחקריים.
הפרויקט העכשווי, “שבר ושלמות”, עוסק בפירוק והרכבה מחדש של מרחבים טעונים. טלמור יוצרת מתוך דימויים של שערים, גדרות, מבני ביטחון ותשתיות, שצולמו בגליל המערבי ובאזורים נוספים בארץ. באמצעות חפיפה של דימויים ושמירה על “המרחק הנכון”, היא בוחנת את המתח שבין פגיעות לחוסן, בין מבנה לזיכרון.
תערוכות ופרסים
טלמור הציגה בעשרות תערוכות יחיד בארץ ובעולם, וזכתה בפרסים יוקרתיים, בהם הפרס הגדול בטריאנלה הבינלאומית לתחריט של קרקוב בשנת 2024. עבודותיה הוצגו במוזיאונים, גלריות וביאנלות באירופה, ארצות הברית ואמריקה הלטינית, והן ממקמות אותה כאחת הדמויות הבולטות בתחום ההדפס והצילום העכשווי.
