” המחר לא ימחק את העבר”
תערוכה חדשה של מיכל המציגה מסע אישי יחיד מסוגו,
אשר מחבר זמנים, מקומות, גורלות ועולמות.
דיאלוג בין זיכרון העבר לבין סיפור אהבה שנמשך אל ההווה.
אוסף ארכיון צילומים נדיר שצילם סבה האהוב , מדען ד”ר פרנץ ליטואר , אוסף מהמאה הקודמת, התגלה והגיעה אל מיכל באופן בלתי צפוי והפך עבורה להשראה בלתי נידלית לעבודותייה, ומאז ממשיך להתרחב כל הזמן
. “היצירה של האומנות שלי נובעת מהשורשים שלי”, מסבירה מיכל. סבי ואבי היו מדענים ואני אומנית. שלושתנו עוסקים בדפוסים ובטקסטורות, החלק המרתק בעיניי הוא הדיאלוג וההתפתחות ביניהם מדור לדור. מה שהם הביאו הוא תחנה בדרך שאני סוללת והיא תימשך הלאה”
את המתנה שקיבלה מסבא היא מוקירה תודה בתיעוד תערוכה מרשימה המדברת על געגועים ואהבה.
סבה תיעד את חייו, סביבתו ומשפחתו מנערותו בארץ הולדתו, גרמניה, ועד לחייו בארץ ישראל – המולדת שהלכה ונבנתה לנגד עיניו הנפעמות לאורך הים הכחול, בשמש היוקדת, במרחבי המדבר ובעיר הלבנה השוקקת תרבות אחרת.
“הוא הנציח רגעים שעוררו בי לא רק נוסטלגייה אישית משפחתית אלא גם הציגו קשר רחב ואוניברסלי יותר לעולם שאומנם חלף, אך עם זה מתווה דרך לעתיד”. מעבודותיה של מיכל על בסיס צילומי הסב ניבט גם סיפורה של הנכדה, והיא בונה ממנו גשר למציאות העכשווית המורכבת שאינה רק אישית אלא היא חלק מהזיכרון הקולקטיבי של כולנו.
ליטואר גבריאלוב מקיימת עם הארכיון דו-שיח יצירתי מתמיד וחושפת מתוכו בכל פעם מראות רלוונטיים חדשים ההולמים את ההווה הפרטי שלה וגם את רוח התקופה. צילומי ים ושמש קיציים שהיא מאתרת נולדים מחדש בהשראת נוף הים הקסום הניבט מחלונותיה של הגלריה בנתניה .
גילוי חדש ומרתק שנמצא בארכיון בימים אלו, הפך ל”וידאו ארט” ייחודי. הסרטון שצילם הסב ב-1929 מתאר סצנות בגן ילדים על שפת הים בתל אביב, שהקימה סבתה על פי שיטת “מונטסורי”, והיה הראשון מסוגו בארץ. בן זוגה של מיכל, היוצר והמוזיקאי מיקי גבריאלוב, משתף עימה פעולה ביצירה זו, לה חיבר את פס הקול המוזיקלי. דן תומר, שיצר עם גבריאלוב את “הווידאו ארט” – הוא אומן וידאו מוערך, שערך את עבודותיהם של מיכל רובנר ושל יוצרים בין-לאומיים חשובים.
האומנית מטפלת בצילומים בטכניקות ובמדיות מגוונות: בצבע, ציור, רקמה, קולאז’, טקסטים, תאורה ועוד. היא יוצרת סימפוניה צבעונית חושנית של פנטזיה, הומור וחיוניות, ובצידן אמירות אקטואליות–חברתיות, אקולוגיות ותרבותיות.
עוד בתערוכה מוצגות עבודות ציור ועבודות אחרות המשלימות גם הן בהשראת העבר, את ציר הזמן המתמשך המהדהד גם את התערערות הקשר שבין האדם לטבע, ובעיקר הקשר לבעלי החיים.
מיכל מציירת את בעלי החיים הארץ-ישראליים המתמעטים והולכים בנוף חיינו, בגעגוע לעבָר התמים שבו היו חלק מחיי היום-יום.
היבט מפתיע נוסף של מהות הקשר בין האדם לחיות נתגלה בימי הקורונה, שבהם צצו בעלי חיים במרחב הציבורי שהיה ריק מאדם.
הרצון והצורך להתמקד בין העבר ההווה והעתיד מביא תגליות חדשות של מבט על האמנות ,
מאלפי הצילומים שקיבלה היא בוחרת זיכרון ספציפי ומעבירה אותו ליצירה משלה
מיכל מביעה דעה אומנותית וגם לא אומנותית, ריגשית , חוויתית, ואישית, לגבי מה שקורה היום עם הזיכרוןן הזה ,
היופי בלקחת צילום ישן ולהוסיף ולהחיות אותו למשהו נוסף וחדש, זו יכולת מרשימה, מיכל משתמשת בדימויים הקיימים ומצרפת אליהם את פרי דימיונה , והשראתה מארכיון הצילומים הנדיר של סבא
הוספה של מילים, קווים שירטוט נאיבי כמו מחברת זכרונות ישנה , יומן אישי , תחושה של אוסף סיפורים וזכרונות ומחשבות שמהדהדות על ההוווה ,
, למשל המלחמה באוקריאנה
ועוד עבודה שמוצגת בתערוכה שהיא צילום מתוך ,,, תבוסת החיילים ממלחמת העולם הראשונה , שיוצאים מובסים,
מעגלים של אירועים שחוזרים על עצמם, ההיסטוריה חוזרת, יש הידהוד של הזיכרון בהווה,
העבר וההוה והעתיד הוא דומה, לא קורים הרבה שינויים, אולי דרך הראייה הדברים נראים אחרת אבל האירועים חוזרים על עצמם.
המניע אותו מניע וזה הדבר העיקרי
מיכל מציירת מאז צעירותה היא רכשה השכלה בארץ ובעולם, יותר מ 20 שנים היא מתמקדת בצבעי אקריליק,
לקראת תערוכה של ציורים, שבכל עבודה יש ” טיפול” ציורי , קולאג’ או בכל דרך אחרת, היא עדיין ממשיכה לצייר ומוסיפה את היצירות לתערוכה , שילוב של צילום וציור
מיכל משלבת תאורה בתוך הציורים, מנורות לדים צבעוניים ולבנים שנותנים מימד של חיות , והתרחשות עכשווית,
ההשראה של מיכל מכל מקום מסביבת הסטודיו שלה בדרום תל אביב, מהחומרים שיש למקום להציע, והשראה פנימית וריגשית,
מרקם עשיר בסיפורים , חומרים ומגוון הדבקות של קולאג’ים, ביטוי רחב של תחושה וביטוי ההשראה, הפיכת זכרונות לסיפור חי,
התערוכה תיפתח ב6-1-23
בגלריה על הצוק , נתניה
אוצרת התערוכה :דניאלה גרדוש סנטו
” ה מ ח ר ל א י מ ח ק א ת ה ע ב ר “.
מיכל ליטואר גבריאלוב
