גל פיימן טל אמנית פסלת

גל פיימן טל . עוסקת באומנות הפיסול כ 30 שנה.

בתחילת דרכה,
למדה אצל מספר מורים ואמנים משמעותיים בתחום הפיסול

במקביל
למדה קליגרפיה כ 3 שנים במכללת ברושים באוניברסיטת תל אביב.
השתלמה שנים רבות בסדנאות שונות, השתלמויות וחוויות אמנותיות רבות.
כיום בעלת סטודיו ” סטודיו גלרי” לפיסול בכפר ורדים בגליל המערבי.
יצירותייה הינן בעלות עמדה פלורליסטית הכוללת במהותה חשיבה אמנותית
פוסט מודרנית המערבת ביצירותייה ביטויים שונים המתקיימים זה לצידו של זה.

עבורה אמנות הפיסול הינה ההבנה שדרכה האמנותית אינה דרך מחשבה או
יצירה אמנותית אחת כי אם שימוש מהותי בדרכים שונות.
גל מביעה את חוויתיה הפנימית ועמדותייה אל המציאות החיצונית דרך פסלייה
ואכן “נוגעת” גם בהיבטים רגשיים, מעוררי טוב או עתירי סבל של תרבותנו.
במהלך השנים באומנות הפיסול, הקפידה להעניק לכל פסל ערכים מהותיים
הנובעים מנבכי נשמתה.

חזונה הינו שימוש באמנות להבנה מהותית של ערכים
מגוונים.

העמדה הטכנית בעינייה חשובה אך התהליך היצירתי הינו הפלא הגדול
מכל.

גל מגשימה את הרצון ליצירתיות בעת שחשה שגוש חומר רוכש חיים
משלו. סוג של תהליך אמנותי המשרה חיים בגוש החומר .

בעת הפיסול
מניחה את המציאות החיצונית ואף את עצמה ונמצאת כמה שעות במימד אחר.
הפיסול עבורה הינו הדרך היוצרת קשר בינה לבין העולם, ובכך להביע את
העצמי שלה וליצור עשייה יצירתית .

הפיסול של גל מגיע ממקום עמוק מתוכה ומהתמודדות עם חוויות תרבותיות המאפיינות את עולמנו.

כל פסל מבטא ערכים מהותיים, המהדהדים את עמדותייה האישיוץ ואת השקפתה על החיים.

תחושות של מאבק פנימי שמתגלה דרך החומר.

וגם זעקה שקטה, שמובילה את הצופה לחוש את מה שהיא מבקשת להעביר, את המהות של החוויה האנושית שהיא חיה בתוכה.

במהלך שנותייה כאמנית ערכה תערוכות שונות ובין היתר תערוכת יחיד ביד
לבנים נס ציונה .

בהמשך פיסלה פסל סביבתי גדול בכיכר, הפסל בשם
“משפחה” וגובהו כ 4 מטר בכיכר הנמצאת בשכונת ארגמן בנס ציונה.

2017 תאטרון גבעתיים בתערוכה משותפת
2018 בתאטרון גבעתיים בתערוכה משותפת
2020 שדרות ממילא ירושלים פסל ברונזה ” תפילת אישה” מוצג בשדרה
ותערוכות נוספות.

אמנות הפיסול עבורה הינה האינטגרציה האמנותית בין הפיסול הקלאסי ושזירתו
בדרך אמנות הפיסול המודרני או כפי שאכנה זאת אבולוציה אוונגרדית (זרם
מהפכני באמנות) אמנותית המהווה רבולוציה אמנותית בסגנון הפיסול הקלאסי,
הישן והמסורתי.

הפיסול המודרני שרואה בו את דרכה משנה את המסגרות
האמנותיות ותבנית הפיסול שמקורה בהעתקת המציאות הריאלית.

גל מאמינה
בחשיפת עולם הנפש והרוח ובכך הבעת עולמו הפנימי של האדם. אנו כאמנים
ופסלים מודרניים, מודעים לעומקו של הסבל האנושי ובכך ביטוי פנימי להבעה
אמנותית.

אמנות הפיסול המודרנית הינה פלורליסטית ובכך רבת זרמים
וטכניקות.

הנפש ותודעת האדם והבנת הסבל האנושי אך גם האושר
והמשמעות הטבועה בו הינם חלק ממקור נביעת ההשראה שהיא רואה בה
בדרך הפיסול שלה. וודאי שהפיסול הקלאסי מאופיין גם כ”מימזיס” שהינו חיקוי
או ייצוג אמנותי של מציאות נתונה, נוף או אנשים וכדומה ובכך מהווה בסיס
לפיסול המודרני אך לא רק, אם בכלל, חיקוי של המציאות. עבורה, הן המציאות
והן דרך הפיסול הינן נקודת הבסיס שדרכה היא מבטאת את עולמה הפנימי
והעולם החיצוני וזאת דרך היבטים ריגשיים, תחושתיים והרצון ליצור
התמרה ביומיומיות של המתבונן. כוונתי שההתבוננות ביצירותיי מבקשת
ליצור שינוי בהלך הרוח של המתבונן וזאת מעבר לליטוש הראליסטי כי אם
הבאתו להרהור פנימי. וודאי שקיימת במלותייה הגדרה אקספרסיוניסטית ובכך
ההבנה שהפיסול המודרני, כפי שגל רואה אותו, מבקש להתמיר ואף להעניק
גוון יצירתי נוסף לערכים המסורתיים והקלאסיים שעליה הייתה אז מבוססת
אמנות הפיסול.

מתוך כך מבקשת להעניק ביטוי אישי, פנימי ורוחני להשקפת
עולמה כפסלת.

בגישתה האמנותית, מבקשת את החירות האמנותית
לשינוי המציאות, כפי שהיא ניבטת כמושג ובכך גם להתאימה לעולמה
הפנימי והערכי. כך מבקשת להעניק לכן ולכם את הפרשנות הפנימית
שלה ולא את הפרשנות הרווחת של המציאות אכן כך.

זו דרך אוונגרדית
וחלק מזרם שביקש ליצור שיח אמנותי אחר. הפיסול המודרני, כפי שאני
רואה אותו, מבקש להציג מהויות ולא רק צורניות, חיקוי וייצוג.

גל מבקשת
להגיע לרבדים עמוקים ובכך לערכי יסוד המאפיינים והמתאימים למהות
החיים.

הפיסול המודרני הינו גם אקספרסיוניסטי ובכך ההבנה שאקספרסיה
הינה מונח המבקש להביע רגשות, בעיקר רגשות של כאב ושיקוף רגשות דרך
היבטים אמוציונליים וזה אל מול הקלאסי השכלתני.

סוללת דרך
פיסול שמעירה את האמוציונליות של הצופה.

וודאי שקיימת ראליות ביצירותייה
אך בנוסף מבקשת לפרוץ את גבול הקונפיגורציה הקלאסית. נקודת ההבחנה
והבעתה האישית ממלאה את כל חלל מודעות הפיסול ובכך לא רק חיקוי מציאותי כי אם הבעה פנימית.