שמעון בתואל – אמן של זהות, שורש ורוח
“כבר בילדותי, הבנתי שעולם האסתטיקה הוא לא רק צורה – הוא דרך חיים, שפה פנימית שאינה תלויה במילים.”
שמעון בתואל, יליד 1979 באוקראינה, גדל בבית יהודי מסורתי, רב-שכבתי בשורשיו – גאורגיים ואשכנזיים. חינוכו היה תוצר של שילוב נדיר: משמעת סובייטית נוקשה בצד חינוך מוזיקלי עמוק ומוקפד. מגיל חמש, מצא את עצמו שוקע לתוך עולם הצלילים, כשבחר בכינור ככלי הביטוי הראשוני שלו. שיעורי ההלחנה והפסנתר אצל המלחין האגדי קים שוטנקו פתחו בפניו שער אל התת-מודע – מקום בו הדמיון והמעוף החזותי קיבלו ביטוי ראשון. שעות של תרגול יומיומי, חתירה לשלמות והתמסרות טוטאלית – כל אלה עיצבו בו אופי יוצר, עקבי וחתרני, אשר ממשיך ללוות אותו גם כיום.
עם עלייתו לישראל ב-1991, התרחק בהדרגה מהמוזיקה, אך מצא את קולו האמנותי החדש – דווקא בחומר, בצורה ובצבע. ההשראה המרכזית לכך באה מתוך הבית – אביו, רומאו בתואל, אמן יודאיקה, פסל וצייר, שיצר שיתופי פעולה עם אמנים בולטים כמו אילנה גור, עזרה לנדאו, האחים חדד ועוד. בבית, בין חומרי הגלם והרוח היהודית, נולדה התשוקה של שמעון ליצירה חזותית. כבר כנער, למד בתיכון האמנותי גימנסיה הרצוג בחולון, ובמקביל סייע בעסק המשפחתי לעיצוב וייצור תכשיטים ותשמישי קדושה – עבודות יד ששימשו לא רק לתפארת, אלא כנשאים של זהות, מסורת ומשמעות.
בין שירות צבאי בחטיבת גבעתי ללימודי תואר בעיצוב תעשייתי במכללה להוראת טכנולוגיה בתל אביב, המשיך שמעון לטוות בזהירות ובדיוק את דרכו האמנותית. במהלך לימודיו העשיר את שפתו החזותית בקורסים בעיצוב במה, תאורה, תולדות האמנות וציור. הסקרנות והיכולת לשלב בין מסורת לחדשנות, בין תוכן לחומר, הפכו למרכיבי ליבה ביצירתו.
⸻
“אני לא מטיף – אני מזכיר”
ההיסטוריה היהודית – על שלל שכבותיה התרבותיות והפנימיות – היא נושא ליבה עבור שמעון. אך לא מתוך גישה דתית מובהקת, אלא מתוך כמיהה עמוקה לחיבור עם הזהות, הזיכרון הקולקטיבי והשורש המשותף. לדבריו, “אני לא שואף להחזיר את האנשים בתשובה – אלא להחזיר אותם לעצמם, למהותם”.
בתקופה של גלובליזציה, של אינדיבידואליזם טכנולוגי ושל ניכור הולך וגובר, הוא מבקש להזכיר בעדינות אך בנחישות: אנחנו חלק מעם. יש לנו שפה, תרבות וסמלים שחשוב לשמר. “אם לא נזכור מה קדוש לנו – מה יישאר לנו בכלל?” הוא שואל, ומשיב ביצירתו. זהו ניסיון לאחד בין עבר, הווה ועתיד – דרך תכשיט, חפץ, ציור או כתב.
⸻
בין חומר לצורה – שפה של תכשיט
שמעון רואה בתכשיט לא רק קישוט, אלא נרטיב: סיפור הנענד על הגוף. עבודותיו שואבות השראה ממסורות יודאיקה עתיקות, אך נטועות בעיצוב מודרני, רגיש ועמוק. מוטיבים מהעולם היהודי – אותיות עבריות, טקסטים מקראיים, קליגרפיה רש”י – משתלבים במבנים צורניים עכשוויים, ויוצרים דיאלוג בין קודש לחול, בין היסטוריה לפנטזיה.
בחירת החומרים – בין אם מתכות יקרות, שעוות דגם, ליטוש מוקפד או ציפויים – אינה אקראית. היא תוצאה של חקירה חומרית אינטנסיבית, בשילוב הבנה עיצובית עמוקה. שמעון שומר על שפה יצירתית עשירה, אך נזהר לא ליפול לקלישאות: “העיצוב שלי משתנה עם הזמן, אבל תמיד יש בו לב. תמיד יש אמת.”
⸻
היקום הציורי – מחול של צבע ורוח
בציוריו של שמעון בתואל, שוכן עולמות נסתרים של נפש – מרחבים מופשטים, בהם הצבע הוא הגיבור הראשי. הוא משתמש בשכבות עבות של אקריליק רטוב, מחוות קליגרפיות שנעות על גבול המיסטי, וקומפוזיציות דרמטיות המצליחות להעביר רגש גולמי, ראשוני.
הקליגרפיה של רש”י, אחד מסמליו המובהקים, משולבת כקונטרפונקט ויזואלי – כתיבה שהיא גם שירה, גם קו, גם צורה. היא מביאה איתה את משקל הדורות – אך גם את קלות הנשימה של השראה חדשה.
⸻
לסיום – אמנות של חיבור
שמעון בתואל אינו עוד יוצר; הוא גשר. גשר בין עבר לעתיד, בין מזרח למערב, בין עיצוב להוויה. דרך התכשיטים, הציורים והאובייקטים שהוא מייצר – הוא טווה שפה אישית מאוד, אך אוניברסלית באופייה. שפה של עומק, רגש, מסורת וחדשנות.
