אורטל: בין רגש, חומר וצבע
אמנות שנולדת מתוך הקשבה פנימית
אמנותה של אורטל נולדת במרחב שבין מחשבה לרגש, בין התבוננות פנימית לבין הצורך להעניק לחוויה צורה, צבע וחומר. כאמנית, מטפלת באמנות ופסיכותרפיסטית בגישת CBT, היא פועלת בנקודת המפגש המרתקת שבין העולם הנפשי לבין הביטוי האמנותי.
אורטל חושבת, מרגישה, מציירת, מפסלת, סורגת וכותבת, ובכל אחד מן המדיומים הללו היא מבקשת ללכוד רגע עדין וחמקמק: שבריריות אנושית בתוך תלאות הזמן.
היצירה עבורה אינה רק תוצר מוגמר. היא תהליך של הקשבה. ניסיון להתבונן במה שמתרחש בפנים ולמצוא עבורו שפה שאינה בהכרח מילולית. במקום שבו המילים לעיתים אינן מספיקות, נכנסים הצבע, המרקם, הקו והחומר.
בין חוויית הרגש לביטוי בצבע
אחד המאפיינים המרכזיים בעבודתה של אורטל הוא העיסוק בקו החיבור שבין חוויית הרגש לבין הביטוי החזותי שלה.
הקנבס הופך למרחב שבו רגשות יכולים להתקיים ללא צורך בהסבר. הצבע אינו רק בחירה אסתטית, אלא אמצעי להעברת תחושה. שכבות של צבע, חומר ומרקם יוצרות מערכת יחסים בין מה שנראה לעין לבין מה שמורגש מתחת לפני השטח.
העבודות אינן מבקשות בהכרח לספר סיפור חד וברור. להפך. הן מאפשרות לצופה להיכנס אל תוך מרחב פתוח, שבו אין תשובה אחת ואין פרשנות אחת נכונה.
במובן הזה, הצופה אינו רק מתבונן ביצירה, אלא הופך לחלק ממנה.
אבסטרקט שמזמין להרגיש
