עולם הרפואה והרופאים, מגרה את דמיונם של רבים.
היכולת לפענח (כביכול), את סודות הגוף והנפש, להתערב ולרפא, נתפסו מאז ומתמיד כראויים להערצה, מסתוריים ונושקים ליכולתו של הבורא.
כבר חז”ל תהו: האם הרופא יכול להתערב בכלל במעשיו של הבורא, החפץ במחלתו של אדם מסויים? ועונה הגמרא (ברכות ס א), בבואה לפרש את הביטוי “ורפא ירפא” (שמות כא’ ט): “מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות”, ורשי מוסיף: ואין אומרים: הקב״ה מכה והוא הולך ומתרפא?! אלא מכיוון שניתנה רשות לרופא לרפאות, כשהאדם הולך לרופא הוא ממלא את דבר המלך.
תהיה הסיבה אשר תהיה, הרפואה מהווה מקור לעניין ולהשראה, לא רק לעוסקים בה בפועל, כי אם גם לעוסקים באומנות ובעולם הבידור.
רפואה מהווה כיום נושא שכיח לעיסוק בספרות, סדרות טלויזיה וסרטי קולנוע רבים.
ברשימה זו, לא אעסוק באומנות פופולרית, כי אם באומנות הפלסטית- ציור ופיסול, שהרי זהו נושאו של האתר היפהפה והמעניין, בו בחרתם לגלוש היום.
ובכן, מהי רפואה?
רפואה היא אומנות הריפוי. אומנות לא במובן של ART, כי אם במובן של CRAFT.
בניגוד למה שרבים מאיתנו חושבים, הרפואה אינה מדע.
העיסוק ברפואה נסמך על מדעי יסוד (ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, מתימטיקה ועוד), אולם רופא טוב אינו מדען. הוא בעל מקצוע, אשר יודע לחבר בין ספורו של החולה וממצאי הבדיקה הגופנית, להתאים את הבדיקה האבחנתית הנכונה, לקבוע אבחנה ולהמליץ על טיפול מתאים…
ולזה נוסיף יחסי אנוש, אדיבות, חריצות וקצת מזל…והרי לנו תחום אפור בין אומנות לאמנות…
הכרתי רופאים שהיו גם אמנים וגם אומנים. הכוונה היא שהיכולת האינטואיטיבית שלהם, או המיומנויות הכירורגיות שלהם, התעלו למדרגת אמנות.
איני סבור כי הכשרון שבהם ניחנו, הכרחי למקצוע הרפואה, אם כי הוא בהחלט מעניק ערך מוסף, יופי ואסתטיקה ומהווה מודל להשראה עבור רוב הרופאים האומנים “הפשוטים”…
גם במקורותינו קיימת אבחנה בין אומנות לאמנות:
“…מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן…” (שיה”ש ז ב). ברור כי הדגש הוא על היופי. יש כאן קריאת התפעלות לנוכח יופיה של האהובה והשוואת חמוקיה לתכשיטי זהב “מעשה ידי אמן”.
וזאת בניגוד לנטען במסכת קידושין כט’ עא: “כל שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו לסטות”. כאן הכוונה, ללא ספק, ללימוד מקצוע לחיים.
—————————————–
עולם החולי והרפואה נוגע בכולנו. כל אדם נותן את דעתו על מצב בריאותו ובריאות הקרובים לו ונועץ עם רופאים מדי פעם.
והאמנות? מה מטרתה?
לאמן עצמו, יש מוטיבציה רגשית ונפשית ליצור. אחד הפחדים שמלווים כל אמן שהיכרתי, הינו הפחד מאובדן ההשראה ליצירה (המוזה), אשר יותיר אותו ללא אפשרות להביע את עצמו.
ואנו? למה אנחנו נמשכים לאמנות? כנראה ששילוב ויזואלי בין המסר העיוני, לבין היופי והאסתטיקה, מושכים את הרגש והשכל ומהווים בסיס מגוון לאסכולות רבות ומגוונות של שיח ולימוד וגם סתם לעונג ולהתרפקות על היופי הפשוט.
——————————————–
נייחד את השורות הבאות לשילובים מרתקים בין רפואה לאמנות:
ראשית, שילוב “תועלתני”: הלא הוא ריפוי (תרפיה) באמנות. ענף פרא-רפואי זה, הגיע לתודעה הציבורית בשנות הארבעים של המאה הקודמת, בעבודותיו של האמן הבריטי אדריאן היל.
היל (מגיבורי מלחמת העולם הראשונה), אושפז בבית הבראה לחולי שחפת וגילה שהעיסוק בציור מקל על סבלו.
בספרו “אמנות מול מחלה” כתב את השורות הבאות: “…האמנות מסעירה לחלוטין את המוח (כמו גם את האצבעות) … משחררת את האנרגיה היצירתית של המטופל ולעתים קרובות את העכבות, ומאפשרת למטופל לבנות הגנה חזקה נגד חוסר המזל שלו”…
ציור מאת אדריאן היל, המתאר שדה קרב לאחר הפצצה, במלחמת העולם הראשונה (שייך לאוסף מוזיאון המלחמה המלכותי.
לקוח מויקיפדיה)
הוא הוזמן ע”י הנהלת המוסד ללמד ציור לפצועי מלחמה וגילה שהעיסוק באמנות מקל מאד על סבלם של הפצועים ומסייע להחלמתם.
באותם שנים, התפתחה גישה דומה גם בארה”ב וכיום הטיפול באמנות שכיח בטיפול במגוון רב של בעיות רפואיות.
עצם העיסוק באמנות, עשוי להיות גורם משחרר ומרפא (טענה זו הוכחה מחקרית) וכמובן ששיחה על תכני היצירה, המשמעויות שלה ומשחקי התפקידים בין המטופל למטפל, עשויים להוות פלטפורמה לשיחה הטיפולית.
עוד נקודת מפגש בין רפואה לאמנות היא גוף האדם עצמו. כיצד מציירים את הגוף “נכון”? מהן הפרופורציות? איך נראה שריר הזרוע אצל גבר? אישה? ילד?
אמן “רציני” אינו יכול להסתפק בציורי ערום של מודל ורבים מעיינים באטלסים אנטומיים, המשמשים תלמידי רפואה על מנת לדייק, לבסס ולהרחיב את הידע האנטומי שלהם.
מסופר על מיכאלאנג’לו, אמן הרנסנס הידוע, שעל מנת לדייק בעבודות הפיסול שלו, נהג לשחד את שומר בית הקברות, בו נטמנו עניי פירנצה, על מנת שיאפשר לו לנתח את גופות הנפטרים בעצמו…
בעבודתו המפורסמת ביותר, “בריאת האדם” על תקרת הקפלה הסיסטינית (אותה צייר לבדו וללא כל סיוע מתלמידיו), מופיע הבורא, בתוך מבנה מדוייק של מוח אנושי. גם הדמויות עצמן, מצויירות בדיוק אנטומי מעורר התפעלות.
דיוק כזה אינו אפשרי ללא היכרות אינטימית עם מבנה הגוף ומתאר השרירים.
גם לאונרדו דה וינצ’י, שקדם לו ביותר ממאה שנה, נהג לחקור בעצמו את גוף האדם. תרשימיו האנטומיים, הוכחו כמדוייקים לחלוטין, גם כשמשווים אותם לנתונים העולים מאמצעי ההדמיה המודרניים (צלומי רנטגן ואפילו בדיקות CT ו MRI ).
לאונרדו הבין, למשל, את המבנה התלת מימדי של עמוד השדרה ורשם אותו ממש כמו שאנו, האורתופדים, מנתחים היום צילום רנטגן. ניתן להתרשם מהדיוק המדהים בין שחזור תלת מימד של עמוד שדרה בבדיקת CT מודרנית, לבין תרשימיו של לאונרדו, מלפני יותר מ 500 שנה!!
מבנה שרירי הפנים, כפי ששרטט לאונרדו, תואם לחלוטין את המבנה האנטומי הידוע לנו. אותו מבנה המתואר באטלסים אנטומיים מודרניים ובו משתמשים מנתחי פנים על מנת להערך לניתוחים מסובכים..פשוט מדהים..
סשה אוקון, צייר ישראלי רב מוניטין, עליו כתבתי לפני מס’ חודשים, מרבה לצייר ולרשום את הגוף האנושי. גם הוא ביסס את ציוריו, כולל אלו עם הגוון הגרוטסקי, על לימוד ומחקר מדויקים של האנטומיה של גוף האדם.
ביקשתי וקיבלתי מסשה כמה דוגמאות:
ואם כבר לאונרדו, מי יכול לאבחן את מצבה הרפואי של הגברת הנכבדה בתמונה המפורסמת הזו?
אם לא הצלחתם, האבחנה המדוייקת, תגיע בחלק הבא של הרשימה.
אני מודה לכם על זמנכם ומקווה שנהניתם לקרוא..
מאמר של ד”ר קאופמן שי
מאמר אורח.
