אשר שיף משורר ישראלי חי וגדל בישראל
כבר בילדותו בבית ספר היסודי כתב את שירו הראשון ” הנגב”
במהלך טיול שנתי בבית הספר, חש את הצורך לכתוב שיר על “הנגב” מתוך אהבת הארץ, וכזיכרון טוב ששמר לו לצידה לחיים,
אשר כותב על נושאים שחווה , אירועים שמקסימים ומדברים איליו,
בתיכון המשיך בכתיבת שירים, אחד השירים שזכה לפירסום היה בעקבות רצח רבין, שפורסם לראשונה בעיתון ויצו, אשר לימים נכתב עבורו לחן ע”י המלחינה יפעת נוטוביץ’, השיר נקרא “גל אהבה”
בעקבות פרוייקט של משוררים ” שיר אשיר”.
המון משיריו נכנסו לפרויקט זה., הוא נחשב לוותיקי הפרויקט,
בנוסף עבד עם שחר כהן מלחין וזמר, שהלחין את שירו “עיר זרה” , שנכנס לאלבומו של שחר.
אשר עובד עם מלחינים , מעבדים, ומפיקים, כמו, עדן רבין, עופר המרמן,
ספרו הראשון נקרא ” יד היוצר” בימים אלו כל שיריו נאגדו לספר שירה,
עם מיטב סגנונות משיריו.
רפי פרץ צייר ישראלי עיצב את כריכת הספר, בצבעוניות ואלמנטים של נוף אורבני תל אביבי.
אשר גדל במשפחה עם רקע של כתיבה ,
סבו של אשר משה מייזלס ז”ל מראשוני כתבי מעריב,
אמו העיתונאית “רימונה שיף”, כתבה עשרים שנה בעיתון מעריב, שלימים כתבה גם מקומונים, והפכה גם למשוררת שירים, ועורכת לשונית
ניתן לומר שאת השורשים של הכתיבה , האהבה, החשיפה למילים, חרוזים, ותוכן עשיר של השפה העברית רכש כבר בילדותו מהבית,
שיריו מפורסמים באוסף של משוררים הנקרא ” פסיפס יוצרים” , קבוצת משוררים שהתאגדו ברשת הפייסבוק.
לאשר ישנם מספר שירים שעברו לחן ואף הושמעו במדיה האינטרנטית וברדיו סול.
השראתו מגיעה לעיתים מהדמיון, מחוויות יומיומיות, אפילו כתבה מעניינת בעיתון לוקחת אותו לעולמות ומחוזות חדשים, טעמים שונים שמהם הוא משורר את מילותיו , והופך לשירה תיאורית,
כתבה על עיירה באיטליה בעיתון הובילה אותו לכתוב את שירו ” שמפניה”, שלימים רוני הלרמן הלחין וביצע את השיר.
משוררים שואפים להשיג דיוק, מורכבות ושלמות אסתטית כיוון שהם יודעים שהטקסט שהם כותבים צריך לעמוד כיצירת אמנות עצמאית שפועלת במדיום של האמנות הכתובה.
עבור אשר התהליך מרגיש כמשורר הרוצה לתאר את נבכי נשמתו, ושיריו בהחלט מביעים נשמה ורגש.
אשר כותב טקסטים שמאפיינים את החוויות שלו, בעלי יחד עם זאת דיוק. מאחר שהטקסטים שהוא כותב נכתבים מראש כחלק מיצירה בין-תחומית הכוללת גם לחן וביצוע, רובם אינם עומדים באופן עצמאי כיצירת אמנות שלמה, ובכך הם קרובים יותר לפזמון מאשר לשיר.
בכתיבתו , אשר נע על הסקלה שבין השאיפה לדיוק, מורכבות ושלמות אסטתיות, לבין אי הסדר המבנה של רגשותיו ונבכי נשמתו , והתוצאה כל כך יפה ומרגשת, כמובן שהצד הרומנטי משתלב זה מכניס אותנטיות וריגוש.
