כל הזכויות שמורות לנירית גלעד עובדיה
ציור היפר ריאליסטי – להפוך רעיון למציאות
לאמנות בעולמנו ביטויים רבים. אמנות הציור הינה כלי נפלא, באמצעותו ניתן להביא לידי ביטוי סקלת גוונים של רגשות, דעות, אמונות ומסרים. כל אמן עושה זאת בדרך שלו ובסגנון שאליו הוא מתחבר. לכל סגנון יש את הייחוד שלו, לכל אמן את הייחוד שלו.
במאמר זה אתמקד בסגנון הציור ההיפר-ריאליסטי, שראוי למקום של כבוד בעולם הציור. היכולת לתרגם לשפה ציורית את הפרטים הקטנים שנקלטים בעין האנושית ממנפת את רמתה המקצועית של היצירה, וביד אמן יש בכוחה להיות מנווטת לביטוי אקספרסיבי ייחודי. המשפט “להפוך מחשבה למציאות” מקבל פה משמעות שהיא הרבה מעבר לקלישאה.
ההיפר-ריאליזם הוא סגנון ציור שסולל דרך לבריאת מציאות חדשה וייחודית בדו-ממד. ניתן לומר שכל יצירה הינה בריאה של יש מאין, אך ציור היפר-ריאליסטי מצליח באופן מיוחד לגרום לנו לחוש בקיומה של מציאות ויזואלית שהינה פרי הדמיון. הוא מגיש את האמת הפנימית של האמן כפי שהיא, מעורטלת, מבלי להלביש אותה ב”תחפושות” למיניהן. סגנונות ציור אחרים אינם מאפשרים להתקרב במידה כזו לאותה אמת, כשהם משאירים יותר מקום לפרשנות האישית של הצופה. ישנו קסם רב בהשארת מרחב לפרשנות של אחרים, ויש שיאמרו שבציור היפר-ריאליסטי יש סוג של החמצה במובן הזה. מנקודת מבטי אין כאן ויתור. אני מאמינה שכל יצירת אמנות שמצליחה לגעת בצופה במקום עמוק, תביא אותו לנקודת מפגש עם חוויה וסיפור אישי משלו. כל ציור הינו בבחינת חידה המוצגת לעיני המתבונן, וכוחו טמון ביכולת שלו לגרום לקהל הצופים להתעכב מולו, לעורר רגש, מחשבה, ולהמשיך להדהד….
הציור ההיפר-ריאליסטי מתווך בין המקור לבין האינטרפרטציה של האמן, ואינו מסתכם בהעתקה לכאורה של המציאות, יש בו הרבה מעבר לעניין הטכני. הטכניקה הינה השלד שעליו תקרום עור וגידים אותה אידיאה שמצוירת בעיני רוחו של האמן. ההמרה למציאות המצוירת על נייר או קנבס עוברת דרך החוויה הפרטית שלו. זהו תהליך שגם טומן בחובו הבטחה להטבעת חותם אישי.
ישנה דעה הגורסת שמיותר להשקיע בציור שנראה כה אמיתי, כאשר באמצעות צילום ניתן לעשות קיצור דרך להשגת התוצאה. כתשובה לכך אני מציעה להקביל את זה לאמירה שמיותר להשקיע בריצה מאומצת ומרתונים, כשניתן להגיע ליעד מהר יותר באמצעות רכב…. מעבר לתוצאה יש משמעות גם לדרך ולתהליך. ניתן לייחס ערך רב לאופן בו אין אנו נרתעים מלאתגר את המיומנויות שלנו בתחומים שונים בחיינו. הציור בסגנון היפר-ריאליסטי מאתגר במיוחד את המיומנויות הטכניות, ותובע השקעה דומה לתהליך בניה של כושר גופני בתחום הספורט. ההתפתחות של המוטוריקה העדינה מתחילה כבר משלב הילדות המוקדמת, ותרגול של אותה מוטוריקה יכול להוביל בכל שלב בחיינו לשיפור ולקידום היכולת להניב תוצאות ברמה גבוהה יותר.
כל סגנונות הציור למיניהם מחייבים הישענות על הריאליסטי הקלאסי וצמיחה מתוכו. הצורך הזה קיים אפילו בציור מופשט, שמתאפיין בפרידה מוחלטת מהתייחסות לדימוי הפיגורטיבי. כדי להגיע ל”צימצום” שבו ההתמקדות היא בקומפוזיציה, צורה, צבע ומרקם, יש להכיר את הערכים האמנותיים האלה מהיסוד, לחקור אותם, וללמוד אותם לעומק. כמו כן, יש לדעת לפענח משחקי אור וצל ולהתמודד עם אתגרים ויזואליים שונים. בהמשך זה עשוי להוות תשתית לכל סגנון ציור אחר. ציירים מפורסמים בהיסטוריה של האמנות התחילו את דרכם האמנותית בציור ריאליסטי. פאבלו פיקאסו התפתח לסגנון הקוביסטי לאחר שהייתה לו שליטה מוחלטת בריאליסטי. זו הייתה נקודת המוצא שאפשרה לו להביא את הבשורה ו”להמציא” סגנון ציור חדש וחדשני לתקופתו.
עבודה בסגנון ריאליסטי קלאסי זורעת את הזרעים מהם תוכלנה לנבוט ולהתפתח יצירות בשלות יותר בכל נתיב אמנותי שייבחר בהמשך הדרך. בחירה בנתיב ההיפר ריאליסטי תובעת מאמץ שכולל השקעה של שעות עבודה, לימוד, תרגול וריכוז. מלאכת מחשבת שמעניקה תוצאה מתגמלת . פרי העבודה שייקטף בהמשך יהיה משובח במיוחד, יצירת אשליה מרתקת של מציאות דרך הפריזמה של נפש האמן.
