יונתן תורג׳מן, בן 41, יליד ירושלים, פועל כיום על הציר שבין תל אביב לאשקלון. יצירתו נעה במרחב שבין חומר לדימוי, בין עבודת יד מסורתית לבין כלים דיגיטליים עכשוויים, ובונה שפה אישית שמחברת עולמות של עיצוב, אופנה ואמנות חזותית.
בין אופנה, עיצוב ואמנות
המסע האמנותי של יונתן החל בחקירה עמוקה של חומרים וטקסטורות. דרכו המקצועית עברה תחילה בעולם האופנה העילית, בעיצוב שמלות כלה, שם העמיק בהבנת מבנה הגוף, נפילת הבד, איזון ודיוק. בהמשך למד עיצוב פנים בבצלאל, ושילב את החשיבה המרחבית והאסתטית בתוך שפת היצירה שלו. החיבור בין התחומים יצר בסיס לאמנות שמבוססת על ידע חומרי עמוק לצד רגישות חזותית ונרטיב אישי.
ההתפתחות שלו כאמן הייתה הדרגתית ומודעת. המעבר מעיצוב לאמנות לא היה ניתוק אלא הרחבה טבעית, כזו שאפשרה לו לשלב עבודת יד מוקפדת עם טכניקות מודרניות, ולגבש שפה אמנותית ייחודית המזוהה עמו.
השראה ודיאלוג בין תקופות
יונתן שואב השראה מאמנים היוצרים חיבורים בין ישן לחדש, בין מסורת לטכנולוגיה, ובין חומרים מתקופות שונות. ביצירותיו האחרונות בולט במיוחד המפגש בין חומרים אישיים ובעלי מטען רגשי, כמו תחרה, קריסטלים ופנינים, לבין כלים דיגיטליים ובינה מלאכותית. כל עבודה הופכת לזירה שבה עבר, חומר ורגש נפגשים ויוצרים דיאלוג חדש.
תהליך יצירה רב־שכבתי
התהליך היצירתי של יונתן מתקיים בשני צירים מקבילים. בעבודות האבסטרקטיות הוא עובד עם חומרים פיזיים, צבע, שכבות וטקסטורות, ויוצר עומק, חום ומגע. בעבודות הפוטו ריאליסטיות, שנוצרות באמצעות בינה מלאכותית, הדגש עובר אל הדמות ואל הרגש שהיא נושאת. הדימויים אינם מספרים סיפור סגור, אלא מציעים מבט, נוכחות ושאלה פתוחה לצופה.
השילוב בין הדיגיטלי לחומרי מאפשר לו לבטא את עצמו בדרכים שונות, ולעבור בין אינטואיציה, דיוק טכנולוגי ועבודת יד.
טכניקות וחומריות
במישור הטכני, יונתן משלב יצירת דימויים באמצעות בינה מלאכותית עם ציור באקריל ובשמן. אל פני השטח הוא מוסיף תחרה, קריסטלים ופנינים, שמעמיקים את החומריות והופכים את היצירה לאובייקט פיזי עשיר ומורכב. הבחירה בחומרים אלו אינה מקרית, אלא נושאת עמה זיכרון, יוקרה, עדינות ומתח בין קישוט לפגיעות.
תערוכות והכרה
במהלך השנים הציג יונתן בגלריות שונות, והשתתף גם בתערוכות יחיד שנוצרו בשיתופי פעולה עם גופים מעולם העיצוב. אחת מנקודות הציון המשמעותיות עבורו הייתה תערוכת יחיד בשיתוף נגב, בערב שהוקדש לעיצוב ואמנות, חיבור טבעי לשפתו הרב תחומית.
כאשר הוא נשאל על יצירה אחת שהוא גאה בה במיוחד, הוא מתקשה לבחור. עבורו, כל יצירה מגלמת מסע, השקעה ותהליך, ולכן כולן נושאות ערך שווה וייחודי.
אמנות כמראה אישית
האמירה האמנותית של יונתן תורג׳מן מבקשת לגשר בין האישי לאוניברסלי. בעבודות הפוטו ריאליסטיות, הדמויות מביטות בצופה ומחזירות אליו רגש, אך אינן מכתיבות פרשנות. גם בעבודות האבסטרקטיות הוא נמנע ממתן שמות, מתוך רצון לאפשר חופש מוחלט של חוויה וקריאה.
עבור יונתן, האמנות היא מראה. כל צופה מביא עמו את עולמו הפנימי, והמפגש עם היצירה הופך למפגש עם עצמו. זו אמנות שאינה מספקת תשובות, אלא פותחת מרחב של הקשבה, רגש ופרשנות אישית
Jonathan Turgeman
Born in Jerusalem and currently living and working between Tel Aviv and Ashkelon, Jonathan Turgeman is a multidisciplinary artist whose work exists at the intersection of material, image, and emotion. His artistic language bridges traditional craftsmanship with contemporary digital tools, creating a dialogue between past and present.
Turgeman began his creative path in haute couture, designing bridal gowns and developing a deep understanding of body structure, fabric movement, and balance. He later studied Interior Design at Bezalel Academy, integrating spatial thinking and material sensitivity into his artistic practice. This background laid the foundation for a distinctive visual language that merges fashion, design, and fine art.
His recent works explore the meeting point between personal, tactile materials such as lace, crystals, and pearls and photorealistic images generated through artificial intelligence. The creative process unfolds across two parallel directions: abstract works built through layers of texture, color, and handwork, and AI based photorealistic portraits in which the figures themselves carry emotional presence.
Turgeman’s work invites the viewer into an open emotional dialogue. His figures do not dictate meaning, and his abstract works remain untitled, allowing each viewer to project their own interpretation. For him, art functions as a personal mirror, reflecting the inner world of the observer rather than offering fixed narratives.
