אוקי שוורץ: בין נוף פנימי, צבע ותנועה, מסע אל המקומות שהמילים מתקשות לתאר
מאת אלה חגית ארגמן, אוצרת ואמנית
יש אמנים שמתבוננים בעולם ומנסים לתעד אותו, ויש אמנים שהעולם החיצוני משמש עבורם רק נקודת מוצא למסע פנימי.
אוקי שוורץ שייכת לסוג השני.
ביצירתה, הנוף אינו בהכרח מקום שאפשר למצוא על מפה. הוא מרחב רגשי. מקום של זיכרונות, תחושות, געגוע, תנועה, שבר ותקווה. באמצעות צבע, כתם, קו ותנועה של היד על הבד, שוורץ יוצרת נופים שנעים בין המוכר לבין הדמיוני, בין המציאות לבין עולם פנימי וחופשי.
הציורים שלה אינם מבקשים לספר לצופה בדיוק מה לראות. להפך.
הם מזמינים אותו לעצור, להתבונן וליצור לעצמו את הסיפור.
כשהציור מתחיל מבפנים
אחד המאפיינים הבולטים ביצירתה של אוקי הוא הקשר בין תהליך הציור לבין העולם הפנימי. במקורות על עבודתה היא מתוארת כאמנית שהחלה לצייר בתחילת שנות האלפיים, לאחר שעסקה בקליגרפיה ולמדה ציור באופן עצמאי, ובהמשך העמיקה את דרכה האמנותית באמצעות לימוד והתנסות בטכניקות ובחומרים שונים. (yoelemet.co.il)
הציור עבורה אינו פעולה טכנית בלבד. הוא תהליך של חיפוש.
היא מאפשרת ליד לפעול באופן אינטואיטיבי, לצבע להיפגש עם צבע, ולדימוי להיווצר בהדרגה. פעמים רבות התוצאה היא נוף שאי אפשר להגדיר אותו במילים פשוטות. הוא נמצא אי שם בין טבע לבין זיכרון, בין חלום לבין תחושה.
אוקי עצמה התייחסה לתהליך היצירה שלה כאל תהליך שמושפע ממדיטציה, ומכאן אפשר להבין את האיכות השקטה והמהורהרת שמתקיימת גם בעבודות שבהן הצבע והתנועה
