מאת: חגית ארגמן
אילת היא אמנית נוף הפועלת מתוך מחויבות עמוקה למפגש הבלתי אמצעי עם הטבע. הציור שלה אינו נולד מדמיון או מתיעוד מצולם, אלא מתוך יציאה ממשית אל השטח, אל הרגע עצמו. עבורה, החוויה החושית היא תנאי הכרחי ליצירה, והיא אינה מוכנה לוותר עליה בשום מחיר.
אילת מחפשת את שיאו של הרגע. את רגע הפריחה המדויק, את הפרח כשהוא בשיא צבעו ויופיו, את השבריריות והעוצמה שמתקיימות יחד בטבע חי ונושם. נקודת המוצא של כל ציור היא בחירה אחת ממוקדת, לעיתים פרח בודד שכבר פרח במלואו. סביבו נבנה הציור כולו. שכבה אחר שכבה, בעבודה סבלנית ואינטואיטיבית, היא רוקמת את המרחב, את האור, ואת התחושה שמקיפה את אותו רגע חד פעמי.
אילת ניגשת אל הנוף מתוך חיפוש מתמיד אחר תפיסת העומק והאמירה הכללית שלו. מעבר למה שנראה לעין, היא מאפשרת לדמיון להיכנס אל תוך הציור, לעצב אותו מחדש ולהפוך אותו לעולם עצמאי, שלם בפני עצמו. יש את מה שהיא רואה במציאות, ויש את מה שנולד מחדש על הבד, תוצאה של פרשנות פנימית, רגשית וחופשית, המותאמת לרוח הציור.
לעיתים היא מחפשת רגע מדויק וחד פעמי, ולעיתים את המכלול, את התחושה הרחבה שהנוף מעביר. ההשראה נובעת במידה רבה מהארץ עצמה, מנופיה של ארץ ישראל, שיש בהם עבורה כוח, עוצמה ונוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. רגע שבו היא נוכחת בתוך הנוף סוחף אותה פנימה, והלב מבקש להוציא אל החוץ את מה שנמצא בפנים. עבורה, הנוף הוא אינסופי, חזק ומלא שירה, כזה שנושא בתוכו ניגון, שקט ורוגע עמוק.
אילת הגיעה אל עולם הציור עוד לפני שידעה להגדיר אותו. כבר בילדותה לא הפסיקה לצייר, לשיר ולחלום. היא ציירה את חלומותיה, הופיעה, ניגנה בכלי נגינה, וחיה בעולם שבו האמנות הייתה שפה טבעית של ביטוי.
כילדה שגדלה בקיבוץ, במרחב שיתופי וציבורי, הרגעים הפרטיים שלה היו בריחה אל עולם שקט ואישי. עולם שבו ציור ומוזיקה היו בית פנימי, מרחב של חופש, הקשבה והתכנסות.
בבגרותה פנתה ללימודים מקצועיים אצל מורים מוכרים, והעמיקה את דרכה האמנותית בלימודי ציור ריאליזם קלאסי. היא הושפעה מאמני הרנסנס, מהאימפרסיוניסטים ומהמסורת הריאליסטית, השפעות שנוכחות בעבודתה לצד קול אישי ברור.
אילת חולמת להעמיק ולהשקיע בציורי נוף, לשפר ללא הרף את מיומנותה, ולהרשות לעצמה לשקוע ימים ואף שבועות בתוך ציור אחד, עד שחלומותיה מקבלים צורה וצבע. תהליך העבודה שלה מתחיל ברישום בעיפרון ובפחם, בקווים כלליים ומדויקים, ובהמשך עוברת לצבעי שמן. לצד הכלים המקצועיים שרכשה, היא מאפשרת למקום הגבוה והפנימי של הנשמה להוביל, שם מתגלה הביטוי האנושי העמוק, זה שנובע מבפנים החוצה
הטבע אינו רק נושא לציור, אלא הציר שסביבו מתארגנת היצירה כולה. הנוף, הצבע והקומפוזיציה מתכנסים למערכת אחת של הקשבה, התבוננות והתרחשות פנימית. בעבודותיה ניכרת תחושת זמן איטית, כזו שמאפשרת לצופה לשהות, לנשום ולהתחבר.
לצד ציורי הנוף, איילת עוסקת גם בציורי טבע דומם בצבעי שמן. עבודות אלו נושאות אופי רגשי עמוק ומעלות זיקה ברורה לרוח האימפרסיוניסטית. הצבע חופשי, חי, רווי רגש, והאובייקטים מקבלים נוכחות כמעט פואטית, מעבר לייצוגם החזותי.
הנוף שסביבתה הקרובה, אזור דרום הר חברון, מהווה מקור השראה מרכזי ביצירתה. דווקא בעונות השונות של השנה, כשהאדמה חשופה והצבעים מצומצמים, איילת מוצאת עומק, שקט ועוצמה. היא מעניקה ביטוי ליופי שנמצא גם ברגעים הפחות צפויים, בנוף שמספר סיפור של התמדה, מחזוריות וחיים.
ציוריה של אילת הם הזמנה להתבוננות אחרת בטבע. לא כמראה חיצוני בלבד, אלא כחוויה רגשית של מפגש, הקשבה וזיכרון של רגע שנוכח במלואו
2014 – תערוכה קבוצתית באוניברסיטת ת”א – שבעה קנים.
2015 – תערוכה קבוצתית בהיכל שלמה בירושלים – עשרה מאמרות.
2016 – Winter salon של International contemporary art exhibition בשטרסבורג, צרפת.
2017 – תערוכה קבוצתית במשכן נשיאי ישראל.
2018 – תערוכת יחיד במרכז בק הר חוצבים ירושליים
2019 – תערוכה קבוצתית בבית ציוני אמריקה – ניחוחות ערגה.
תערוכת יחיד בבית יד לבנים בנס ציונה – מחפשת את האור.
2024 – תערוכת יחיד בבית יד לבנים בנס ציונה – גילויי אורות.
תערוכה קבוצתית בבית ציוני אמריקה – כוחה של אומנות.
תערוכה קבוצתית במרכז אומנים באר שבע – כאיש אחד בלב אחד.
