אמנות בימי קורונה”
חברים יקרים.
בימים אלו של חוסר וודאות, אני מזמינה אתכם ליצור איתי “איים של וודאות”.
אנו האומנים, מוגדרים בימים אלו כ”בעלי מקצוע לא חיוני”, אך מי כמונו יודע, כמה אנו והיצירתיות שלנו קריטיות לנו באופן אישי ולחברה מתוקנת בכלל.
אני מאמינה תמיד שניתן להפוך את הלימון ללימונדה ולכן אני מעלה, ממש בימי קורונה אלו, מיזם חשוב וחיוני עבורנו, האומנים.
משיחות עם אספני אמנות, עימם אני נמצאת בקשר רצוף בימים “כתיקונם”, אני לומדת על רצון לרכוש יצירות אומנות, דווקא בימים אלו, על מנת להנות ממחירים זולים יחסית ולממש רווחים מאוחר יותר.
אשתף עמכם כמה דברים חשובים בקשר לאספני אומנות:
לאספנים, יש שתי מוטיבציות עיקריות:
1. כלכלית: הם מנסים לאתר אמן מבטיח עם פוטנציאל התפתחות כלכלי לטווח ארוך, מעין אפיק השקעה (כמו מניות, נדל”ן). כאן יש פחות עניין באומנות עצמה ועיקר העיסוק הינו בפוטנציאל הכלכלי.
2. אמנות כסמל סטטוס: רכישת אומנות מהווה סמל סטטוס, אשר שייך בוודאות לאספן (בניגוד לרכישת בית או רכב יוקרתי, אשר עשוי להיות שייך לבנק או לחברה). אל מעגל זה, מצטרפים בשנים האחרונות אספנים צעירים, מצליחנים ועשירים.
הם מבינים כי האמנות היא מכשיר מדהים לפתח שיחה וליצור אינטימיות עם מי שמגיע למשרד. פעמים רבות הם מקדישים שעה לפגישה, ומתוכה 20 דקות יוקדשו לעניין המשותף ביצירת האומנות המוצבת במשרד. הקניינים החדשים עוסקים על פי רוב במקצועות חופשיים – רפואה, עריכת דין, פיננסים וכמובן שהם מגיעים משכבה סוציו אקונומית גבוהה. פעמים רבות מדובר במתעשרים חדשים מעולמות ההייטק והסטרטאפ.
כל האספנים נעזרים באוצרי אמנות, על מנת למטב את השקעתם.
אני מודעת לחלוטין לסתירה המובנית בין האומנות שלנו, המבטאת את עולמנו הפנימי ואת הכישורים שלנו, לבין סוגיית התמחור, אולם ימים אלו מזמנים לנו פוטנציאל למכור עבודות ולקבל חשיפה והכרה.
בעולם משתנה, תפיסות היסוד משתנות.
מי מכם שמרגיש כמוני ומעוניין לקחת חלק במיזם, מוזמן ליצור עמי קשר ונדון על הפרטים.
אסיים באמרה מפורסמת של וינסטון צ’רצ’יל: “פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות, אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי.”
בברכה ובהצלחה, שלכם
חגית ארגמן, ציירת ואוצרת אמנות.
